קלקיליה, יום א' 21.6.09, בוקר

סיכום

היום התכוונו לסייר במחסומים, פעם ראשונה עבור אחד האורחים ופעם שנייה
עבור האורח השני. בעוד שכוונתנו הייתה לבחון את מצב העניינים בשטחים
הפלסטיניים הכבושים - - התוצאה הייתה שונה: הפגנה של דעות קדומות, שנאת
זרים ולאומנות, וכן הדגמה גרפית ומוזמנת באופן בלתי צפוי של היחסים בין
לאומנות, שנאת זרים, גזענות וערכים חברתיים ופוליטיים שהנם מנת חלקה של
פינה זו בעולם נכון להיום.

10:15 חבלה: שער 1393

ביקורנו בקו התפר ובשער החקלאי שלו הדגים היטב את הפנים
האבסורדיות של הכיבוש. רק שער אחד היה סגור, כאילו לחיילים אין כוח לסגור
את שניהם. השלט הצהוב, המציין כי השער פתוח, עדיין עומד על כנו, מבלי
לציין את שעות הפתיחה כמובן.

ע', בעליה של משתלה, מוכן לדבר באופן שוטף ורהוט אודות
הזוועות שעבר לאחרונה בשער 109, פעמיים ביום בדרכו לעבודה וממנה. התנהגות
החיילים בלתי נסבלת, אכזרית, לא אנושית והם מרשים לעצמם ללעוג וללגלג על
סבלם של הפלסטינים המנסים להרוויח את לחמם, להגיע לאדמותיהם, לבקר את
חבריהם או את הרופא וכו'. ע' אומר שהחיילים רוצים "להעלות לנו את לחץ הדם,
שנקבל התקף לב, שניעלם ונמות..." אחד המבקרים (הישראלים) הקבועים, א',
עושה עסקים עם ע', ממתין בסבלנות ומסביר לנו על רגשותיו בכל הנוגע
ל-"בטחון", ל-"מחסום", לישראלים ופלסטינים. דבריו מדגימים באופן מושלם את
התפיסה הישראלית שאינה יודעת ואינה מתעניינת בחיי היומיום של הפלסטינים.
ברם, הוא כאן, יושב בין הצמחים והפרחים היפים, מדבר אך ורק על הסבל
הישראלי, הפיגועים וכו'. לגבי שיטת מתן האישורים: "השיטה בסדר, מכיוון שרק
אנשים שהם "בסדר" יכולים להכנס לישראל." אם כך, למה שלא יתירו לע' להכנס
לישראל? א' היה צריך לחשוב על תשובה וענה "הוא מדבר יותר מדי." (ואכן, ע'
מדבר עברית היטב). כאשר ע' מספר על ח', העובד במשתלה, אשר למזלו קיבל
אישור, אולם עליו להגיע לאייל בשעה 04:00 בבוקר על מנת להכנס לישראל בשביל
להגיע לעבודה "ובקושי ישן", מסתלק א' לדרכו. הוא בא כדי "לעשות עסקים" וזה
הזמן שבו אנו עוזבות.

11:15 קלקיליה

על אף שהמחסום הוסר, אנו מופתעות לראות שני חיילים (חיילי מילואים) במגדל
הצבאי (מבנה זמני שלא היה פה בשבוע שעבר). אחד מהם אומר שמחסומים באים
והולכים, אולם המחסומים נשארים לנצח (זה המקום להתנצל בפני הלורד טניסון).
אנו שואלות אותם למעשיהם. הם אינם יודעים. אנו שואלות האם מתירים
לפלסטינים אזרחי ישראל לעבור מבלי להיבדק. הם אינם יודעים. במהלך כל
שיחתנו עוברים כלי רכב לשני הכיוונים, רבים מהם נושאים לוחיות זיהוי
צהובות (ישראליות).

על כביש 55 לעבר צומת ג'ית

המאחזים סביב קרני שומרון וקדומים חיים ובועטים. ראינו מעין אוהל בדואי
במעלה הגבעה ליד קדומים, ולמטה, קרוב יותר לכביש, עמד איש צעיר תחת עץ זית
(שאינו שלו) והתפלל. קשה לומר ששמו סוף למאחזים.

אחרי צומת ג'ית החלטנו לראות מחסום "אמיתי" לפני שנחזור
לדרכנו המקורית, לכיוון ענבתה וג'ובארה ומשם ל-"מעברי הגבול" באירתאח/שערי
אפרים ואייל.