ארתאח (שער אפרים), ג'וברה (כפריאת), ענבתא, יום א' 24.5.09, בוקר

צופות: 
ריקי ש', דבורה ז' , אסתי ד' [רושמת]
24/05/2009
|
בוקר

07:50  מחסום ארתאח

נוסעים ישר לצד הצפוני של המחסום,לתחילת שרשרת הבידוק. כ-60 אנשים עומדים ,חלק התעייף והתיישב, צפופים, ממתינים סמוך מאד לקרוסלה הראשונה, בעמדת זינוק לרגע שתיפתח. כמה דקות לאחר שהגענו נשמע זמזום הפתיחה וכולם עוברים במהירות לכיוון הקרוסלה הבאה. אנו עומדים סמוך מאד לגדר, מנסות לדבר עם האנשים ולדלות פרטים חשובים. בקושי אפשר לדבר ולהבין בגלל המרחק, סבך הגדרות והקרוסלות. גם לתעד כבר בקושי אפשר,  אז מה רואים?  כמעט כמו בתמונה אבסטרקטית ,קשת פענוח :  שברי חלקי גוף,ריצוד צבעי הבגדים,הנה העיניים ומתחתם הפה שעונה ואנו מתמקדות בו ובתנועת השפתיים. כן,הוא מאזור ג'נין,אבל יש פה הרבה ממקומות אחרים, בטח,בטח עברו עוד מחסומים. יותר מעשרים שקל מונית להגיע לפה.  יש משפחה גדולה. עובד בחקלאות, חבר שלו עובד בבנין.   מחכים.יהיה טוב,הוא מחייך ועושה תנועה של אינשאללה.עד שנפתח השער .

כעת הוא כבר צריך להיות מרוכז בהישרדות.  עוד מעט יכנס למבנה הצבוע בצבעי פסטל. מה שנקרא : מעבר הגבול -שער אפרים ,טרמינל בלעז  ובלשון פשוטה : מחסום ארתאח.  שפת גופו תהפוך לעוד  יותר צייתנית, הרבה אלקטרוניקה תבדוק את חפציו,את גופו.  מעל ראשו יתהלכו זקיפים של חברת האבטחה "מיקוד" ,במסלולים המיועדים במיוחד לכך.נשק מכוון כלפי מטה,להבטיח שלא יצאו דברים מכלל שליטה. בחדר סמוך ,מלא מסכים,עובדים אחרים יעקבו בזהירות אחרי כל תנועה שלו ושל חבריו שמתעדות המצלמות הפרושות בכל עבר בתוך ומחוץ למבנה הטרמינל. בסוף,ליד אחד מתוך 16 תאי הבידוק ,אם יואילו לפתוח יותר משלושה. ["אין מספיק כוח אדם"]  ייבדק גם הכרטיס המגנטי ,כל חייו יופיעו על המסך ואם לא יתווסף שום פרט מחשיד או מעכב הוא יעבור סוף ,סוף את הקרוסלה האחרונה שגם לידה יש לא מעט פעמים רגעי המתנה ארוכים לזמזם שיפתח את דלת הפלדה ואל אותה קרוסלה מיוחלת המובילה אל מגרש החנייה. הוא יזדרז לאתר את המכונית עם הקבלן שימתין או לא עד שייצא. "יותר משעה וחצי אנחנו בפנים" מספר לנו סוחר מנזלת עיסא, " יותר ממאה איש מחכים,למה? " 

מוכר הקפה מתקרב אלינו ,מעביר לנו קפה דרך הגדר.  מגיע האמר עם ארבעה קצינים חייכנים שביקשו בנימוס שרק לא ניגע בגדר כדי שלא נזעיק אותם לחינם.  [כמו עכשיו] התעכבו לשוחח איתנו.

כשהגענו ,פגשנו את ציונה א' שהייתה בסוף משמרת שחר,סיפרה שקודם לכן אסרו עליה החיילים בתוקף לעמוד במקום שבו עמדנו ואף סימנו לה עם אבן עד היכן אפשר לעמוד- "קו לבן" מאולתר. אני רוצה להעיר שאני מגיעה למקום הזה הרבה וכמו בכל המקומות האחרים גם פה "פעם ככה ופעם ככה..."

בבחינת:  "מחר אולי יהיה עוד אבוקדו..."   את האינפורמציה והתיעוד צריך להשתדל להביא ככל שניתן.

את ביטול הזמן בהמתנה אין קץ, את  הרגעים והשגרה האכזרית שבין האלימות,הדרמות והסערות ,את ההתרגלות קשה מאד,מאד לתעד, את ה"אין מה לראות" קשה להראות. את היום יום בלתי ניתן להביא למסך בסלון. "לא קונים",  זה לא מעניין. אבל את זה אסור בשום אופן לפספס.  אם לא נתקרב ונדבר עם האנשים לעולם לא נדע!  ברור לכל שאת העין והאוזן שכבר רוצה לראות ולשמוע עושים הכול כדי להרחיק,להעמיד אותה בצייתנות מעבר "לקו הלבן" ,משקיפה מרחוק. 

דקה אחרי שכולם עברו מגיע בן אדם צעיר,ממתין שתיים שלוש דקות, זמזום, הקרוסלה משתחררת והוא עובר.

מרחוק אנו רואים שלושה אוטובוסים עם משפחות האסירים יוצאים לדרך. יגיעו רק בצהריים לביקור של בקושי רבע שעה ויחזרו את כל הדרך חזרה שוב לקרוסלה בארתאח.

8:45: עוברות לצד ממנו עוברים הפועלים. ריק. דלת הפלדה סגורה. אחרי כמה דקות נפתחת הדלת,מגיח בן אדם,חגורה ביד,רמז לבדיקה,פנים מותשות,לקראת יום עבודה חדש,או שלא. עוד מעט ידע אם יש או אין קבלן בחוץ.  מספר שיש המון ,המון אנשים בפנים,שקשה לעמוד,שהראש כואב,רוצים לשתות,ללכת לשירותים "ככה כל יום". הוא אומר.   עד עכשיו עברו הפועלים,ביקורי המשפחות  ובתשע יעברו הסוחרים.

כמה פועלים,שקיות אוכל ביד שבים על עקבותיהם לכיוון המחסום. השעה מאוחרת והקבלן פשוט לא המתין להם. "הלך הקבלן!"    אב לשישה ילדים מאזור ג'נין יצא מהבית ב3:15 בבוקר, במחסום חיכה מ4:30 עד 7 .בתוך המבנה המתין יותר משעתיים.סוף,סוף יצא לכיוון מגרש חניית הטרנזיטים אך המעסיק שלו התייאש ונסע. הוא חזר על עקבותיו .אסור לו להיות בשטח ישראל ללא המעסיק. מספר שבעצם במקום להרוויח כסף באותו יום הוא  הפסיד 45 ₪  על נסיעה במונית הלוך ושוב מביתו הנמצא בג'נין.

סוחר שיש מקפין נוסע למדידות אצל לקוח בנתניה גם הוא מספר שבתוך מבנה הטרמינל אין מקום לשבת,כל הזמן עומדים, שממש נשבר לו הגוף.

פני מחסום ארתאח משתנים בקצב מסחרר . לאחר השקעה לא קטנה בפיתוח ועיצוב הגינה סביב למחסום -"שיהיה יפה לפלסטינים שעוברים"  הוא הפך באחת לעוד מחסום מכוער. כמעט תמיד רואים שם אנשים מחזיקים דפי תוכניות, באים והולכים עם ארגזי טפסים, כל מיני מהנדסים ומתכננים, מודדים ומחשבים, מתעמקים בדפי תוכניות .אחרי שנטעו עצים [זית,אלא מה?] ושתלו פרחים בכל מיני צבעים ,יום אחד אתה מגיע ונעקר כל  הנוי מסביב,סולקו חלוקי האבן שעיטרו את סביבת עצי הזית וערוגות הפרחים נעלמו כלא היו.- שוב מגיעים מתכננים ובמקום ערוגות הפרחים ועציצי הנוי הנוטים על צידם כעדות לטעם משובח,מופיעים קרוונים שממלאים את שטח הגינה שנעלמה. פה מוסיפים גדר,פה חלקי חומה ולך תבין לאיזו מטרה הם נועדו. "מעבר אפרים" שכה הקפידו בבחירת צבעי קירותיו, צבעי פסטל ענוגים, באחת הקיפו אותו בקרוונים מכוערים ובגדר אטומה  וחומה ,כמה רצו שייראה כמו מעבר אבל הנה נחשפו פניו והוא שוב נראה ככל המחסומים,מכוער,מוזנח- מעבר אפרים חזר להיות מחסום ארתאח.   זוכרים את מגרש המשחקים לילדי משפחות האסירים? סביבתו מוזנחת ומלוכלכת. כמה זמן אפשר להעמיד פנים?

מגרש החנייה הגדול חולק מחדש, חלקו של מגרש חניית  עובדי הטרמינל גדל לאין שיעור על חשבון מגרש הטרנזיטים של  המעבידים הממתינים לעובדים . יתכן ומצבת עובדי חברת הקבלן כל כך גדלה שכך צריך היה להרחיב את שטח מגרש החניה ולהוסיף עוד קרוונים? שווה לברר. בכל אופן גודל שטח המת"ק [המנוהל עדיין ע"י הצבא] נשאר על כנו.

מחסום ארתאח -המטענים

המקום שוקק ,הרבה מאד תנוה של משאיות נכנסות ויוצאות,מעמיסות ופורקות. הרבה מאד אנשי אבטחה עצבניים האוסרים עלינו לצלם. לא מתעכבות.

9:15 מחסום ג'בארה

במחסום המשטרתי,בכניסה לשטחים נבדקת משאית ,על נהגה,תעודות,פתיחת דלתות המטען,כמה שאלות והוא נוסע.   ברחבת המחסום הצה"לי  - ביציאה מהשטחים, שני מתנחלים צעירים- "מארץ ישראל" ,"יותר ספציפי?"  אני שואלת, "מאבני חפץ"  הם עונים,   מפטפטים עם החיילים ממתינים לטרמפ לכיוון ישראל.

חייל בודק מכונית של תושב אבני חפץ,סרט כתום תלוי  על מראת הנהג. הוא מוביל שלושה פועלים בעלי תעודה ירוקה לכיוון ישראל [אולי בעצם מחזיר אותם לארתאח?] ,החייל מבקש את התעודות. בודק  והם נוסעים. 

אנו מבקשות להיכנס לג'בארה ,מבררים-מקבלים אישור,פותחים לנו את השער אשר ננעל מיד אחרינו. עוצרות לדבר עם אבו חאטם ששוב ושוב נכמר הלב לשמוע אותו משתדל כל כך להישאר אופטימי. "יהיה טוב" . בשטח הגינה שנותר לו ,מכל האדמה שנשדדה ממנו ,הוא מגדל את כל מה שהוא צריך כדי  לשרוד.  ממרפסת ביתו אני מנסה לבדוק את פני הנוף המשתקף בכל פעם שהוא יושב על המרפסת ומתבונן מסביב. מה הוא,בשגרת יומו, רואה ?  מחסום על כל שלל מרכיביו: פילבוקס,הרבה גדרות,חיילים, שער נעול היטב,מבנים בהם יושבים חיילים,הרבה מתנחלים בתוך מכוניות יוצאים לעבודה בישראל בבוקר וחוזרים אחה"צ ,יוצאים ונכנסים חופשי אל ומתוך ישראל.  הוא רואה הרבה גם כאלה שעומדים ומפטפטים עם החיילים  ,ממתינים לטרמפ לשני הכיוונים.המחסום כתחנת טרמפים יעילה ובטוחה. הוא יראה גם משטרה כחולה, עובדי חברת אבטחה,גדר הפרדה שנעצרה בנייתה בפסיקת בית משפט.שער ברזל צהוב,מסיבי היודע לנוע מצד אל צד,לפי הצורך.     רק את בני עמו בקושי רואה. אם יתיר לו כוחו יבקש את החיילים לפתוח את השער, אז יחצה בזהירות את "כיכר" המחסום לעבר טול כארם.שם יוכל לפגוש,להסתובב כאילו הוא בן חורין בן 81.   את בני ג'בארה גם בקושי רואה,כמעט לא עוברים דרכו.הוא גר בפאתי הכפר,סמוך למחסום,רחוק ממרכז הכפר ומסלול היציאה שלהם לרוב הוא דרך שער מס. 753 [ שער הילדים]  לכיוון א-ראס או טול כארם.כוחו עדיין במותניו, הוא מחייך, מבקש שנעצור לשתות קפה.

על הכביש לא רחוק ממרכז הכפר תלמידי בית ספר חוזרים מיום לימודים קצר. היום מתחיל חופש בין טרימסטרים,כך הסבירו לנו.

שער 753: מבקשות לעבור לכיוון א-ראס,מסרבים ,מבקשות שישאלו "למעלה",הם בודקים.מקבלים אישור ועוברים.במחסום עצמו יחסית רגוע.  יחידת מילואים. פה ושם נבדקת מכונית. מגיעים לא-ראס,אוטובוס מלא בתלמידים בדרכו לג'בארה,מבקש שנהיה איתו בקשר כי נגמר לו התסריך והוא פוחד שלא יצליח לעבור.פגשנו אותו שוב בדרך חזרה והוא עבר.

ענבתא-  עבודות ההרחבה בעיצומן. המחסום הזה עוד יתגלה כבית איבא  חדש.