עזון עתמה, יום ה' 7.5.09, אחה"צ

16.30 - כחמישים פועלים שחזרו מן העבודה עומדים בזה אחר זה בטור מתפתל עד למרכז הכביש. לפניהם שתי חיילות. הן צועקות "אחורה, אף אחד לא עובר עד שתלכו אחורה". הראשונים נסוגים. החיילות ממשיכות לצעוק "אחורה", כאשר לא ברור מהו המקום המדויק של ה"אחורה". איש איננו נבדק. מגיעים חיילים נוספים, משטרה, ארבעה נערים מעוכבים, הנערים משתחררים. הטור הארוך שהמתין בינתיים כבר איננו משתרך בקו דק כראוי. הצבא פותח בתרגילי-סדר: "אם לא תעמדו ישר - לא תעברו. תעמדו אחד אחד". הפלסטינים כבר איבדו את סבלנותם, והם אינם מצייתים. האווירה טעונה. צלצלנו למוקד ההומניטארי, וכנראה הגיעה הוראה לוותר על הביצוע המושלם של הת"ס. בכל מקרה, כדי שלא לגלות סימני כניעה, מסביר אחד החיילים: "טוב, אז לפחות תזוזו הצדה כדי שהמכוניות יוכלו לעבור". הפשרה מתקבלת. הבדיקה סוף סוף נערכת במהירות, ותןך דקות ספורות הפועלים מורשים להגיע לבתיהם.