אייל, יום ה' 14.5.09, אחה"צ

צופות: 
עפרה ה., מלאת ש. הגר ל. (מדווחת)
14/05/2009
|
אחה"צ

 16:55- מעבר אייל

עשרות פועלים החוזרים מעובדתם עומדים בשורה לאורך מגרש החניה. הכניסה למחסום חסומה ע"י חיילים ושתי מכוניות משטרה. לדברי הפלסטינים הם מחכים כבר 3 שעות, לדברי המשטרה כשעה.

החיילים שולחים אותי לברר אצל השוטרים מדוע המחסום סגור והשוטרים שולחים אותי אל החיילים. אני שומעת כמה הסברים: חפץ חשוד, נפילת חשמל במחסום, משהו שקשור בהעברת אמצעי לחימה ע"י הרשות, ועוד. ממש לא משנה. רק העובדה שבשעת שיא של חזרה מהעבודה בפתחו של סופשבוע, עומדים כ-300 אנשים עייפים לאחר יום עבודה ולילה כמעט ללא שינה, בדרכם לחזור לביתם, ואינם יכולים לעבור.
כרבע שעה לאחר בואנו נפתח המחסום למעבר ועשרות פועלים רצים בכל כוחם לעבר הכניסה למחסום. נוצר לחץ עצום על הקרוסלה בכניסה, אך המעבר מתנהל באיטיות מאחר וכל אדם שעובר צריך לעבור זיהוי ביומטרי (כמו ביציאה).

בינתיים ממשיכות להגיע מכוניות של מעסיקים ולהוריד פועלים ואלו מצטרפים לתור. אני מבקשת בשעה 17:45 מפועל המתגורר בשכם להתקשר אלי לאחר שהוא עובר את מחסום חווארה. קיבלתי טלפון בשעה 19:00. שעה ורבע לקח לו לעבור את מעבר אייל, לצאת מקלקיליה לנסוע כ-30 ק"מ ולעבור את מחסום חווארה.

בשעה 18:00 בערך סוגרים החיילים את הכניסה למתחם המחסום שוב כי הולכים לפוצץ את המטען.  ניכר שמנסים להעביר את הפועלים הנמצאים כבר ליד הפתח מהר יותר כדי לא לסכן אותם. בכל זאת הפיצוץ מבוצע כאשר יש עדיין פועלים מחוץ למחסום. הפיצוץ מבוצע במתחם סגור בחומות בטון.

הכניסה למתחם המחסום נפתחת שוב והפועלים שהתאספו בינתיים ממהרים בריצה לעבר הקרוסלות.

בינתיים מגיע קבלן לעבר קבוצת חיילים ומפקדים עימה אנו משוחחות ומסביר שהשבוע בכל יום כמעט פתחו את המחסום
בשעה 6:00 בבוקר ובגלל זה היו אמבולנסים (קרי פצועים). למרות שהוא יודע שאלו החיילים שלא פתחו את המחסום בזמן ,ובגללם נוצר לחץ נוראי במחסום, הוא אינו מסוגל להביא את עצמו להתלונן עליהם כי: "...שירתתי כמ"פ בשריון ונלחמתי ב... וגם במלחמת..., והם אחים שלי וכו' וכו'. וחס וחלילה שמישהו יחשוד בו שיש לו איזה שהוא קשר למחסום-watch.

אנחנו מתלוננות למפקד היחידה מגדוד חרוב המאבטחת את המחסום: על פתיחת המחסום באיחור, על שימוש ברימוני גז והלם לסידור התור ("זה רק קורה כאשר מתחילה התפרעות ויש חשש שהם יפילו את הגדר"). כנראה שרק בעיני מחסום watch זה מזעזע לראות עשרות בני אדם דחוסים בתור, סופגים גז מדמיע מטווח אפס ללא יכולת להיחלץ במהירות מהמקום. בעיני החיילים לא וגם לא אצל מפקדם.

אנו שומעות שהמח"ט מודע לבעיות (באיזה קורס מפקדים בצבא לומדים דוברות?),  שהועברה בקשה למינהל להגדיל את מצבת חיילי המ"צ הבודקים במחסום, שעובדים על שינויים, ושבעוד חודש המחסום עובר לאחריותה של חברה אזרחית. וגם: הצבא בשום אופן לא אחראי על מה שקורה מעבר לגדר בצד של קלקיליה. שתבוא משטרה פלסטינית ותעשה שם סדר.
לשאלתנו מדוע לא מסדרים מעקים שיפרידו בין כמה תורים, התשובה: זה מצריך שינוי בתשתית, וזה לא באחריות ישראל(???). כלומר, לדברי מפקד היחידה מותר לפלסטינים לבצע עבודות במתחם הנושק לגדר המחסום. וגם שמענו שלמשטרה ולכוחות הביטחון הפלסטיניים לא איכפת מה קורה ליד המחסום והם אף מעוניינים במצב הזה. בסוף לא ידעתי מה נורא יותר: המראות של עשרות אנשים עייפים דחוסים בתור שרק רוצים לעבור כבר את המחסום הזה ולהגיע הביתה, או הדברים המופרכים ששמענו מהחיילים ומפקדיהם.

בדרכנו למכונית תופס אותנו עוד קבלן, "תאמיני לי שאני ימני בדעותי, אבל מה שאני רואה כאן כל בוקר זה נורא ובושה לישראל. למרות שאני ימני אני רוצה שתהיה להם מדינה ושלא יבואו לעבוד אצלנו. אנחנו כבר נסתדר. הבן שלי בא איתי בוקר אחד וניגש לפתח ממנו יוצאים הפועלים. ראה אותו איזה חייל ולא ידע מה הוא עושה שם אבל התחיל להגיד לו "אתה רואה אותם (הערבים), אני יכול לזיין את כולם, תיכף תראה". "

18:00 - עוזבות.