עזון עתמה, יום ד' 22.4.09, אחה"צ
17:25
במחסום ישנה קבוצה של חיילים וביניהם שני סגני אלופים.
מסתבר שהיום אפשר לעבור רק למחצבה וליישובים הסמוכים. בצד השני המעבר חופשי. השער נסגר ב- 22:00. אבל אם יש מקרי חירום, אומרים לנו החיילים, אז פותחים. אנשים שבאים לבקר אחרי שעת הסגירה לא מורשים להכנס. סגן מפקד הגזרה אומר "אלו החוקים..." רחלי מתקנת אותו שאלה לא חוקים. הוא מסכים ואומר – פקודות. החיילים מנהלים איתנו שיחה נעימה. מעט אנשים עוברים במחסום. בודקים להם ת.ז. ומאשרים לעבור בלי הרבה בעיות. על פניו.
החיילים טוענים שאין שום לחץ במחסום. רחלי שואלת על ריבוי הצבא במקום, סגן מפקד הגזרה טוען שזה מחסום חשוב עבור הצבא...
רחלי פונה לאחד מסגני האלוף והוא מאשר לנו להכנס פנימה. דיברנו עם נהגי המוניות חסרי התעסוקה הכלואים בכפר. אחד מהם סיפר שלא מאשרים להם להכניס סחורות. כמו כן לצד השני נותנים להכנס למי שיש אישורים, בתים ועסקים שם. קרובי משפחה לעומת זאת, אינם יכולים לבוא לבקר. המקום היחיד שאפשר להעביר סחורה לכפר הוא רק מטול כארם. לרכבים מהצד השני לא נותנים להכנס.
האיש מראה לנו תעודה שכתוב בה שזהו שטח צבאי סגור
- מרחב התפר. הוא מוסי. שהמצב רק הולך ומחמיר.
בין שערי תקוה הסמוכה לעזון עתמה יש גדר וגם למטה יש גדר הפרדה ושער שנפתח בחמש בבוקר וכאמור נסגר בעשר. הוא מספר שיש חייל שסוגר מתי שבא לו, וגם פינויים לבית חולים לא נעשים בקלות כיוון שלוקח הרבה זמן עד שפותחים את השער.
"הרכבים עומדים", הוא אומר "והאנשים מסתכלים אחד על השני..." אדם אחר מוסיף "לא עומדים- יושבים, כמו בבית-סוהר..."
מעבר לקשיים הנוראים של היותם כלואים עלתה תלונה קשה על קצין בשם שרון, כנראה סגן מפקד הגזרה, שמתעלל בתושבי הכפר.שרון מסתובב במכוניות שונות בכפר, בשעות היום והלילה, נכנס לבתי התושבים ומטיל אימה. הוא מרביץ לילדים ולמבוגרים וקורע תעודות זהות. הוא שרף תעודת לידה של ילד בן 13 ולקח ממנו את הטלפון הסלולרי, ולפני יומיים לקח את אחד מנהגי המוניות ב- 21:00 בלילה, ואתמול עדיין לא ידעו איפה הוא נמצא.
שרון נמצא באזור בחודש האחרון. הוא חזר לאזור זה אחרי ששרת כחצי שנה בעזה.
התלוננו למוקד ההומניטרי.