משטר המניעות - "הרשימה השחורה"

סוגים שונים של מנוע   "מנוע"  (או מַמנוּע בערבית), הוא מי שמונעים ממנו את הכניסה לירושלים, להתנחלויות, ובכלל לישראל לצורכי עבודה ופרנסה, רפואה, לימודים, ביקורי משפחה ועוד. רבבות פלסטינים בגדה המערבית (מעריכים שהרבה מעל 500,000 בני אדם) נמצאים ברשימות שחורות של מנועים במחשבים של שירותי הביטחון, המשטרה והמנהל האזרחי. רובם אינם יודעים למה ומדוע.

מנוע משטרה   הוא מי שנתפס בישראל ללא היתר כניסה, או שהשתמש בהיתר מזויף, או שהשתמש בהיתר שניתן לו לצורך עניין אחד בשביל עניין אחר. לרוב, המנועים נשפטים ומרצים כמה חודשים בכלא. לא מדובר במחבלים או פושעים, כמעט תמיד אלה בני אדם נואשים להביא לחם הביתה. אולם המשטרה מיישמת עונש נוסף ללא משפט וסמכות: תקופת המניעה היא משנה ומעלה. לעתים המשטרה מכפילה ומשלשת את תקופת המניעה ללא כל הסבר, ויש מצב של כפל מניעה - מנוע שב"כ ובה בעת גם מנוע משטרה – אפילו עד ל-2099, לא פעם בטעות.

מנוּע אג"מ (אגף המבצעים של המינהל האזרחי)   הוא מי שלא שילם חובות, כגון קנסות תעבורה שבוצעו בשטחי הגדה, ולא יכול היה לשלם כי אפשר לשלם רק בדואר ישראל או בהתנחלות - ולשם הרי אין כניסה. יש שהשתמשו בהיתר כניסה לצורך מסחר אבל הלכו לעבוד בחקלאות. המניעה מוטלת ללא שימוע והעונש כבד – מניעת אישור תנועה ועבודה.  לעיתים מוטלת על פלסטינים ללא ידיעתם מניעת אג"מ הרתעה. בזמן אינתיפאדת היחידים (מ-2015 ואילך) הוטלו מגבלות תנועה ועבודה על כל הפלסטינים בני אותה חמולה נרחבת שמישהו מתוכה השתתף באינתיפאדה, למרות שיש בידם היתרי עבודה או מסחר. כך,  מאות ואלפי משפחות הגרות באותו הכפר, ואולי בצד השני של הגדה, ואף אין ביניהם קשר משפחתי קרוב או היכרות אישית - סופגים ענישה קולקטיבית. מניעות אלה לא עומדות בביקורת שיפוטית.

המניעות הרבות מותירות חלקים גדולים מן החברה הפלסטינית ללא אופק כלכלי.  בלי יכולת  לעבוד ולהתפרנס, ללמוד, להירפא, לבקר משפחה, לנוע בחופשיות. משפחות שלמות נדונות לעוני מרוד ומתמשך ולחיים חסומים מכל היבט. באוכלוסייה כזאת קל יותר לשלוט.

הידיעה על הצוות עוברת מפה לאוזן ברחבי הגדה. לאינטראקציה בין הפונים הפלסטינים לבין צוות מחסוםווטש יש מרכיב אנושי חשוב ונדיר. עבורם אנו מהוות קול ישראלי-אזרחי חיובי, לעיתים היחיד שפגשו. עד כה רובם נתקלו בישראלים עוינים וחמושים - חיילים, שוטרים או מתנחלים, והשיח האופייני והמוכר הוא מצווה-מאיים. 
למרות קשיי השפה ההדדיים אנו מצליחות להגיע עימם להבנה ולעורר אמון ואף תקווה. אולי לראשונה בחייהם הם חשים יחס ענייני ומכבד, המאפשר להם להבין את המטלות הנדרשות מהם אך גם לחלוק סיפורים אישיים שוברי לב או תיאורים של המלכוד והתסכול, מנת חלקם כמעט יובל שנים.