שני כדורים בגופו של מוחמד, אחד בגופה של אמו

בנבי סאלח הפסיקו את ההפגנות השבועיות, אבל המאבק נמשך. לפני שבועיים ירו חיילים מאות כדורים חיים בעת עימותים בכפר, אחד מהם ננעץ בחזה של מוחמד תמימי, בן 20, קרובה של עהד

מנאל תמימי בביתה, השבוע. ברגלה נותרו רסיסי קליע שנורה לעברה לפני חמש שניםצילום: אלכס ליבק

החושך ירד על הכפר נבי סאלח והקור המקפיא החליף בהדרגה את האור. בכביש הכניסה לכפר השתרך תור אינסופי של מכוניות, בשני הכיוונים, אורותיהן מנצנצים למרחוק. התור התקדם בזחילה מעיקה, אבל איש כמובן לא העז לצפור או לעקוף. כדי לצאת מהכפר היה צריך להמתין בסבלנות, כשעה ואף יותר. שוטרי מג"ב במחסום שצר על הכפר היו רעולי פנים, צעיף צמר שחור מכסה על פניהם, מאימת הקור.

אחד מהם סימן באור ירוק מפנס זעיר, כל אימת שעוד מכונית הורשתה להתקדם אל תוך המחסום. דמויות באפלה והמתח רב. השוטרים והחיילים בדקו רישיונות ותאי מטען בכל מכונית במשך דקות ארוכות שדמו לנצח. שובם של המחסומים. איש כמובן לא יכול לחשוב ברצינות שיש להם קשר כלשהו לביטחון: המבוקש או המחבל יראה את המחסום ממרומי הגבעה עליה משתרע הכפר וייעמד בתור כדי להיתפס? יחשוב שהחייל לא ישים לב למטען שמסתתר בבגאז'? המחסומים חוזרים ואיתם השאיפה לטרטר את התושבים ככל שניתן, להתעלל בהם ככל שאפשר ולרדות כדי להזכיר להם שוב מי כאן השליט.

שני מג"בניקים גסי רוח ואחד חייכן ומסביר פנים, עשו את העבודה. היה קר שם בחוץ. אחת לכמה דקות נצנץ האור הירוק מהמחסום ועוד מכונית התקדמה לאטה, אל תוך המחסום. זו כנראה הנסיעה האיטית בעולם, הנסיעה מאימת חיילי המחסומים, שעלולים לירות בכל רגע, מכל אי הבנה. כך חזר השבוע הכפר נבי סאלח אל ימי החצי־סגר והמחסום בכניסתו שב ואויש, לא ברור מדוע. תושבי חמישה כפרים עוברים במחסום הזה מדי יום והשעה היתה שעת ערב מוקדמת, שעת השיבה מהעבודה.

אורות ההתנחלות חלמיש בהקו מצדו השני של הכביש ומתנחליה עקפו במהירות את הפקק שהשתרך בכניסה לכפר השכן להם. הוא אינו נוגע להם. הוא לפלסטינים בלבד, כמובן. ב"ישראל היום" של אותו יום הסביר מרצה למשפטים במכללת פרס, ד"ר שוקי פרידמן, ש"ביהודה ושומרון אין אפליה מובהקת בין ישראלים לפלסטיניים על בסיס מוצאם ומתוך כוונה להפלות", ובתור המתארך ביציאה מנבי סאלח, מול ההתנחלות חלמיש, אפשר היה רק לגעות בצחוק נוכח דברי ההבל הללו, ולהזדעזע מהמחשבה שיש בישראל מי שלומדים משפטים ממרצים ברמה שכזו.

תצוגת סוגי תחמושת צה"לית משומשת מקדמת את הבאים לביתם של מנאל ובילאל תמימי, בכניסה לנבי סלאח, כפר הררי קטן ליד רמאללה, כ-600 תושבים, כולם בני משפחת תמימי וכמעט בכל בית בו יש תצוגת תרמילי רימונים כדקורציה. מנאל, בת 48, מנהלת את היחסים הבינלאומיים במשרד התקשורת הפלסטיני ובילאל, בן 54, הוא מעצב גרפי במשרד החינוך הפלסטיני. יחדיו הם נוסעים מדי בוקר למשרדיהם ברמאללה. שלושה בנים ובת להם. ביום שישי שעבר כמעט ואיבדו את מוחמד, בנם בן ה-20, שכרזת ענק עם דיוקנו עוטפת את ביתם. הכרזה הזאת נותרה כאן מחודש אוגוסט, אז שוחרר מכלאו.

שני בניהם, אוסמה, בן 23, ומוחמד נעצרו בהפרש של עשרה ימים בינואר 2017. אוסמה נידון לתשעה חודשי מאסר, אחיו ל-20 חודשים באישומים הרגילים של יידוי אבנים וחברות בהתאחדות לא מותרת. ביתם הוא בית פתח מובהק, עם תמונותיו של יאסר ערפאת בכל פינה. אחת מהן משובבת לב במיוחד: מוחמד הקטן, כבן שנתיים, נישא בידי הראיס.

מנאל ובילאל הם זוג פוליטי מאוד, חדורי תחושת שליחות, מראשי המאבק של הכפר הזה, שבו כמעט בכל בית יש לוחם חירות קטן. חלוקת התפקידים בין בני הזוג ברורה: בילאל מספר מה התרחש, מנאל מספקת את הצידוק הרעיוני. בילאל גם מתעד במצלמת הווידיאו שלו את ההפגנות בכפר כמעט מאז שהחלו, בשנת 2009.

בדומה לכפרי מאבק אחרים, העילה היתה אז השתלטות המתנחלים על מעיין הכפר, מעיין קוס. מאז, מדי יום שישי במהלך תשע שנים , התרחשו ההפגנות, שבהן השתתפו מרבית תושבי הכפר ולצדם כמה עשרות פעילים ישראלים ובינלאומיים. יונתן פולק, מהמתמידים והנחושים בפעילים הישראלים שעמדו לצד נבי סלאח, עצור מזה כמה שבועות לאחר שסירב להכיר בסמכות בית המשפט הישראלי ולשלם 500 שקלים דמי ערבות בעקבות קובלנה פלילית שהגישה נגדו עמותת ימין. בנבי סאלח מכנים אותו בהערצה ג'ונתן תמימי.

-לפני כשנתיים החליטה הוועדה העממית של הכפר להפסיק את ההפגנות הקבועות. באותה עת כבר קברו כאן ארבעה הרוגים בהפגנות, שלושה מהם תושבי הכפר ואחד מכפר שכן, בכלא הישראלי שהו אז 22 מבני הכפר ו-15 נפצעו מאש חיה. בכפר קטן כמו נבי סאלח אלו מספרים קשים. רבים מתושבי הכפר חלו במהלך השנים מכמויות הגז הבל יאומנו שפיזרו כאן חיילי צה"ל ושוטרי מג"ב. בהפגנה אחת אספו כאן פעם 1,500 תרמילים של רימוני גז שיידו החיילים. כשהיינו פעם בהלוויה של אחד מהרוגי הכפר, עמדה עננת גז סמיכה מעל כל בתי הכפר ואיימה לחנוק את כולם.

הכפר החליט ליטול פסק זמן. אחרי תשע שנות הפגנות שבועיות, הורידו את דגליהן, ושמרו אותם לאירועים מיוחדים, כמו ביום שישי שעבר, עם פרסום תוכניתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מעצרה של בת הכפר עהד תמימי, בת גילו, קרובת משפחתו וידידתו של מוחמד, בנם של מנאל ובילאל, שוב הפנה את תשומת הלב העולמית לכפר, אבל גם זו שככה. עהד תמימי היא כיום סטודנטית למשפטים באוניברסיטת ביר זית. כשעה לפני שהיא סטרה לקצין צה"ל בפתח ביתה שבמעלה ההר, בינואר 2018, נורה לא הרחק משם בראשו בן דודה, מוחמד תמימי, בן 15, ומאז ראשו מעוות ופניו פני צלקת. גם הוא, הנער הנכה, עוד נעצר שוב בידי החיילים בחשד ליידוי אבנים. כמה חודשים אחר כך, ביוני 2018, נהרג עז תמימי, החלל האחרון לפי שעה של הכפר נבי סאלח.

מנאל דוחה את הטענה שהכפר נכנע. "אם הם היו שוברים אותנו, היינו צריכים לפחד, ואנחנו לא מפחדים. כשהמתנחלים מתקרבים לכפר, כל הכפר יוצא לרחובות. כשהצבא מגיע, כל הכפר בחוץ. קצין אחד אמר לנו פעם: התמימים אף פעם לא ישנים — כשאנחנו מגיעים בלילות הם מחכים לנו. אנחנו ממשיכים במאבק, אבל בדרכים אחרות".

בתחילת המאבק התלבטו אם לצרף ישראלים. בכפרי המאבק האחרים, בודרוס, קדום, בלעין ונעלין, צעדו פעילים ישראלים כתף לצד כתף עם המפגינים הפלסטינים. אבל מנאל אומרת שלהם היה בתחילה קשה. "מאז תחילת הכיבוש איבדנו 22 תושבים שנהרגו בידי ישראל. הישראלים היחידים שהכרנו היו המתנחלים והחיילים. לא הכרנו ישראלים אחרים. אבל עם הזמן גילינו צד אנושי בחברה הישראלית. לא כולם חיילים ומתנחלים. לא כולם מסרבים להכיר בקיום שלנו. הישראלים החלו להצטרף להפגנות שלנו, וגם לחתונות ולטקסי האירוסין. עם זאת, סירבנו לכל דיאלוג עם המתנחלים. עם המנטליות שלהם אין לנו שום שיח. אני יודעת שאם היתה להם הזדמנות להרוג בנו, הם היו עושים כן".

מנאל דוחה את הטענה שהכפר נכנע: אם היו שוברים אותנו היינו צריכים לפחד, ואנחנו לא

"פעם יצאנו לפיקניק במעיין. מיד הגיעו מתנחלים והחלו לתקוף אותנו באבנים. נער אחד הגיע עם רובה M16 וכיוון אלינו. שאלתי את אבא שלו שעמד לידו: למה הבן שלך חמוש? והוא אמר לי: לימדתי אותו שצריך לירות בכל פלסטיני, לפני שהוא יהרוג אותך. שאלתי אותו: ואתה יודע למה בני לא חמוש? כי לימדתי אותו שזאת האדמה שלנו. אתה מאמין ברובה, ומחנך את בנך לשנאה, אני מאמינה בצדק ולכן אני מרגישה יותר בטוחה ממך. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו להתנגד, אבל להישאר אנושיים. ואז התעופפה אבן לעברי והשיחה נגמרה".

כל אותו זמן שיחק מוחמד הפצוע עם אחותו ראנד בטלפון הסלולרי, מצחקקים ומתעלמים משיחתנו. לפני שבועיים, ביום שישי, 31 בינואר, שוב יצא הכפר נבי סאלח להפגנת מחאה, הפעם נגד התכנית שהציג טראמפ. בילאל נסע עם מצלמתו להפגנה בבלעין, מנאל נותרה בבית עם שפעת. בנם מוחמד שעובד בלונה פארק של העיר רוואבי, הלך להפגין יחד עם אחיו, אוסמה, לפני שייצא לעבודה. המפגינים ירדו לעבר הכביש הראשי וההתנחלות חלמיש, תוך יידוי אבנים והבערת צמיגים, החיילים ארבו להם וניסוי להדוף אותם בירי ובגז בחזרה לכפר, ואחר כך דלקו אחריהם בתוך הכפר. גם הפעם החיילים התפזרו בין בתי הכפר והרבו לירות. לדברי התושבים, הם ירו לעברם באש חיה יותר מאי פעם. בנבי סאלח מדברים על מאות קליעים חיים שאספו התושבים לאחר מכן.

בילאל טלפן למוחמד ואוסמה מבלעין ושמע מהם שהעימותים בעיצומם. מוחמד שם פעמיו אל תחנת הדלק בכניסה לכפר, משם אמור היה נהג לבוא לאסוף אותו לעבודה בלונה פארק. אבל החיילים ירו והוא נסוג, יחד עם עוד צעירים, אל עבר האזור ההררי שמעל ביתה של עהד תמימי.

בילאל חזר בינתיים לכפר, ויצא לצלם. כעבור כמה דקות שב לביתו ואז שמע צעקות מבחוץ שמוחמד נפצע. מישהו צלצל למנאל ואמר לה שגם אוסמה נפצע. בילאל מיהר לצאת החוצה, ראה את מוחמד על רגליו, כתם דם בחזהו ומיהר להכניסו למכונית פרטית. אוסמה שעמד לידו נפצע קל מרסיסים ברגלו. הם דהרו למרפאה בסלפית. מנאל הצטרפה בינתיים עם כלתה במכוניתה, מאבדת מרוב חרדה את דרכה לסלפית. מסלפית הועבר מוחמד לבית החולים הפרטי והמודרני אל־איסתישארי ברמאללה. אחרי שורת הבדיקות התברר כי הכדור החי ננעץ בחזהו בצד שמאל במרחק מילימטרים מאבי העורקים. הרופאים קבעו שאין דרך לחלץ את הכדור מחזהו, מבלי לסכן את חייו.

זה היה הכדור השני שננעץ בגופו של מוחמד הצעיר. בדיוק חמש שנים קודם לכן, באותו תאריך, 31 בינואר 2015, ירו החיילים אל רגליו בכדור 0.22 שהתרסק בגופו, וגם שם הרסיסים היו קרובים לעורק מרכזי ולכן החליטו הרופאים להותירם שם. צילום רנטגן מראה בבירור את הקליע בחזהו ואת רסיסי הקליע ברגלו השמאלית. זאת היתה פציעתו השלישית של מוחמד. הראשונה אירעה בגיל 12, רימון גז נורה לרגליו בזמן שישב על גדר בכפר. הוא אושפז אז ל-12 ימים בבית חולים, בגלל סיבוכי הפציעה.

הרופאים קבעו שאין דרך לחלץ את הכדור מחזהו של מוחמד מבלי לסכן את חייו

אמו מנאל אומרת שמרבית הפציעות בכפר היו בצד שמאל, המסוכן יותר. הנה, עובדה, גם בגופה יש רסיסי קליע שנורה לעברה בהפגנה בשנת 2015, וגם הם נותרו ברגל שמאל. פעמיים ראתה במהלך השנים מפגינים נהרגים לידה, את רושדי תמימי ואת מוסטפה תמימי. כשמוחמד נשאל אם יחזור להפגנות, הוא משיב שלא, אבל אמו, שנראית מאוכזבת מהתשובה, ממהרת להזכיר שגם אחרי ששוחרר מ-20 חודשי מאסרו הוא אמר שלא יחזור עוד להפגנות לעולם.

דובר צה"ל מסר בתגובה: "ביום ו', 31 בינואר 2019, התקיימה הפרת סדר אלימה בסמוך לכפר נבי סאלח שבמרחב החטיבה המרחבית אפרים. במהלך הפרת הסדר יידו אבנים, השליכו בקבוקי תבערה וצמיגים בוערים לעבר כוחות צה"ל. בתגובה לכך, השתמשו הלוחמים באמצעים לפיזור הפגנות ובירי". דובר צה"ל התעלם מהשאלה שהופנתה אליו — מדוע חיילים משתמשים באש חיה לפיזור הפגנות.