צבא השיטור מפר חוזה

ההתקפות של מתנחלים מיצהר על חיילים עוררו — בנוסף לגינוי הציבורי הנרחב של התוקפים — גם ביקורת על צה"ל, שזה שנים מגלה סובלנות כלפי תופעות של הפרות חוק על ידי מתנחלים. ואולם, הביקורת הזאת אינה מביאה בחשבון את המבנה המורכב של הצבא.

החל מראשית שנות האלפיים התפתחו בישראל בהדרגה שני צבאות — הצבא הרשמי, הסר למרות פוליטית ומפעיל שרשרת פיקודית מסודרת, וצבא השיטור, שהתהווה בגדה המערבית, ומבצע מדיניות שחורגת לא אחת מהמדיניות הרשמית. קל למתוח ביקורת על הרמטכ"ל על שאינו פועל בנחישות נגד מתנחלים הפוגעים בחיילים — אבל אביב כוכבי הוא רק אחד המפקדים של צבא השיטור. צבא זה כפוף ל"מטריצה" של סמכויות המופעלות גם על ידי קהילות המתנחלים, רכזי הביטחון השוטף, רבנים ועוד.   

בא השיטור אינו תוצאה של כשל פיקודי או פוליטי; להיפך, הוא יצירה מבריקה של זרוע אפורה, הפועלת מטעם המדינה על מנת לבסס את שליטתה בגדה ולסכל את יכולת הקמתה של ישות פלסטינית אפקטיבית. ישראל הרשמית, הכפופה למערכת המשפט המקומית והבינלאומית, אינה יכולה לעשות זאת ביעילות דרך כליה הרשמיים ובראשם הצבא. לכן היא נזקקת למסגרות אפורות כמו צבא השיטור. צבא כזה עובד מטבעו במסגרת דואלית, המורכבת מחוק רשמי לצד כללים לא רשמיים; פקודות הצהרתיות מול התנהגות בשטח.

צבא השיטור אינו תוצאה של כשל פיקודי או פוליטי; להיפך, הוא יצירה מבריקה של זרוע אפורה, הפועלת מטעם המדינה על מנת לבסס את שליטתה בגדה

בבסיסו של צבא השיטור עומד החוזה הלא פורמלי עם המתנחלים. לא לחינם הם מאיישים חלק משורותיו לצד קבוצות חברתיות אחרות, המזדהות עם הלחימה בפלסטינים. זו לא רק הטיה אידיאולוגית או תוצר של מבנה כוח. המתנחלים הם הזרוע המדינתית שנועדה לבסס את השליטה בגדה ובהכרח הם מנהלים מערכת חוזית מורכבת עם צבא השיטור. תופעות של העלמת עין מפגיעתם בתשתית הקיום של הקהילות הפלסטיניות — בהן גרירת רגליים, עמידה מהצד, סחבת בהעמדה לדין ועוד — אינן מחדל צבאי אלא חלק מהגיון הפעולה של צבא השיטור. כך גם הכישלון, לכאורה, באכיפת החוק על המתנחלים.

המבנה הזה מייצר מתחים משני סוגים. הראשון נוצר כשארגוני זכויות אדם נכנסים לוואקום המכוון שהשאירו מוסדות המדינה ומפקחים על מפעל ההתנחלויות. לא בכדי צבא השיטור והמתנחלים מציגים אותם כבוגדים ומתנכלים להם. כדי להיווכח בכך די היה לצפות בשנאה (גם המגדרית) שהופנתה כלפי מתנדבות מחסום ווטש על ידי מתנחלים וחיילים, בעת הקמת מאחז בלתי חוקי בבקעה בתחילת החודש.

הסוג השני של המתחים נוצר כשיחידות הצבא מפירות את החוזה עם המתנחלים ואוכפות עליהם את החוק. הדפוס הבלתי פורמלי של צבא השיטור מזמין חריגות כאלה, בפרט יוזמות של יחידות ה"מושאלות" לצבא השיטור מהצבא הרשמי, שטרם הטמיעו את כללי המשחק המקומיים (כמו גדס"ר גולני במקרה של יצהר), או של מג"ב, הפועל מכוח קוד שאינו מחויב למתנחלים.

אלה לא כשלים של הצבא באכיפת החוק על המתנחלים, כטענות הביקורת, אלא "קלקולים" במנגנון הפעולה של צבא השיטור המביא לסטיות שנגדן מוחים המתנחלים, בצדק מבחינתם. מחאתם נעה בין הפעלת אלימות נגד חיילים להשפלת מפקדיהם. אך את הביקורת יש להפנות להיגיון שכונן את צבא השיטור ולמערכת הפוליטית המטפחת אותו, ולא לתפקוד של יחידות הצבא או לגחמות של בעלי בריתו המקומיים.