עזרנו גם להם

בתגובה על "הגירה ווטש", מאת אורלי וילנאי ("הארץ", 10.1

בהמשך לטורה של אורלי וילנאי, הריני לעדכן את הקוראים, כי אכן, בעבר, בתקופה קשה מאוד של גירוש פליטים, מתנדבות של "מחסום ווטש" עמדו במשמרות אחדות מול רשות ההגירה והאוכלוסין בבני ברק. כי למאבק על זכויות אדם אין שם, מקום ופנים, ובעיקר, אין כתובת. "מה שלא מרפה", כתבה וילנאי, "זה המחשבה מה קורה שם כשעיתונאים אינם מתצפתים על הנעשה. ולכן, הנה רעיון: הבה נקים 'הגירה ווטש' ממש כמו מחסום ווטש, רק בתוך בני ברק פנימה. נהיה שם בכל יום במשמרות, כדי לוודא שמבקשי המקלט זוכים לפחות לכבוד בסיסי". יש בארץ עיניים כדי לתצפת ולהאיר, ולו בפנס אחד, את העוולות הפושות בחברתנו. צריך רק לרצות ולהתמיד במשימה. אנו ממשיכות, זה כ–20 שנה, לצאת לשטחים כדי לשמש עין צופה על העוולות וההתנכלויות שהכיבוש מייצר. מי ייתן ובשנה ה–21 נוכל להתפנות לזכויות אדם במדינה פנימה.

רעיה ירון, תל אביב