עופר - נשים, סכינים

צופות: 
ניצה אמינוב (מדווחת)
08/04/2019
|
בוקר

ושוב – אשה אומללה שברחה מבעל מתעלל ומאם מתעללת וחשבה שהברירה היחידה שלה זה להגיע לכלא

 

עו"ד אבי ברעם הגיש ערעור בשמה של ע'דיר אלאטרש בפני בית המשפט הצבאי לערעורים. ההרכב כלל את אל"מ צבי לקח – אב בית הדין, אל"מ דודו יהב וסא"ל אריאל בנדור.

 

לסיפור הכל כך קשה של ע'דיר אלאטראש התוודענו, ויוי צורי ואני, כבר בחודש אוגוסט 2016. האשה בת ה-28, אם ל-3 בנות קטנות, סבלה מהתעללות קשה ביותר מצד בעלה. בצר לה, עברה לבית האם, אבל גם שם המשיכו ההתעללויות. בשלב מסוים היא חשבה שהפתרון היחיד שנותר לה הוא להגיע לכלא בישראל. היא לקחה סכין והגיעה למחסום בית המרקחת בחברון, ושם נעצרה ב 9.8.2016.

בכל הדיונים שהתקיימו המליצו השופטים על בדיקה פסיכיאטרית, שאכן נעשתה, והוחלט שהיא יכולה לעמוד לדין.

היה דיון אחד בו אמה הודיעה לה שבעלה התגרש ממנה, היא התעלפה במקום לאחר שהטיחה את ראשה במעקה, ומאז בכל הדיונים בבית המשפט השאירו את האזיקים גם על ידיה (בדרך כלל בדיונים מוסרים האזיקים מהידיים נ.א.)

 

בסופו של דבר, ע'דיר אלעטראש נשפטה לשלוש שנות מאסר. בכלא היא ניסתה כמה פעמים להתאבד והוחזקה אזוקה בבידוד.

 

עו"ד אבי ברעם הגיש את הערעור מפני שלדעתו גם ארבעת החודשים שנותרו לע'דיר בכלא מיותרים לחלוטין. הוא ציין כי לכלא הגיעה עובדת סוציאלית שהמליצה על שחרורה המידי. כיום ע'דיר במצב נפשי טוב יותר, חוסכת את מעט הכסף שהיא מקבלת בכדי שתוכל, לאחר שתשתחרר, לשכור עורך דין שיעזור לה להשיב אליה את בנותיה.

 

השופטים הציעו לעורך הדין לפנות לאלוף הפיקוד בבקשת חנינה, אלא שעד שתגיע תשובה יעבור זמן רב. עורך הדין גם ציין כי לפי החוק שהועבר בשנת 2016 אין שום אפשרות להורדת שליש לאסירים "שעברו פה" כדבריו.

 

התביעה אמנם ציינה שהמקרה של ע'דיר אלאטראש אינו מקרה חריג. יש הרבה מאוד מקרים דומים בהם בוצעו מעשים של החזקת סכין על ידי מי שנסיבות חייהם אינן קלות ואינן שונות הרבה מנסיבות חיי המערערת. "מדובר כאן בענישה שמשקפת את רמת הענישה הנהוגה תוך התחשבות בכל השיקולים וחומרת המעשים כפי שבאו לידי ביטוי בכתב האישום המתוקן".

 

החלטת בית המשפט נדחתה לעיון ולמתן פסק דין.

לאורך כל הדיון הקשיבה ע'דיר אלעטרש בפנים חתומות. אחרי הדיון שאלה את עורך הדין מה הסיכויים. אני פסימית.

 

ובשולי הדברים – כמה נשים שקמו מהכיסאות עליהם ישבו בחצר, גילו כתמי צבע גדולים על שמלתן. מסתבר, שצבעו את כסאות המתכת, אבל לא שמו שום פתק שמודיע על כך! ברור שאי אפשר להוריד את הצבע מהשמלה.

אשה אחת פנתה אליי בטענות (זה בגלל שאני מ"זכויות אדם", יעני): "למה אחרי שלא ראיתי את הבן שלי חודש שלם אסור לי לגעת בו? הם לא מבינים מה זה אמא?"