עופר - בעיות בריאות, גזר דין

צופות: 
איבון מנסבך, חוה הלוי (רשמה)
19/04/2017
|
בוקר

באולם מס. 4. השופטת: אתי אדר

 

אתמול הכריזו האסירים הפלסטינים על שביתת רעב בדרישה לבטל את מדיניות המעצרים המינהליים ואת הבידוד בבתי הסוהר. הם דורשים גם לשנות את מדיניות הטיפול הרפואי, כך שיקבלו טיפול רפואי בבתי חולים ולא במרפאות של השב"ס. מהטלוויזיה הישראלית (לונדון את קירשנבאום) למדתי שהטיפול הרפואי במרפאות הנמצאות בבתי הסוהר מתבצעות על ידי רופאים עולים חדשים או כאלה שלא קיבלו הסמכה לרפואה ולכן, נוסף על רמתם השנויה במחלוקת, העסקתם תלויה לגמרי בהנהלת השב"ס. משפט אחרון זה, שהעסקתם של רופאי בתי הסוהר תלויה לגמרי בהנהלת השב"ס מסביר יפה מאוד מדוע דורשים האסירים לקבל את הטיפול הרפואי  בבתי חולים,  שבהם הרופאים מתעניינים בבריאותו של הפציינט ולא בזהות המעסיק שלהם.

את כל הדברים הללו הסביר מרוואן ברגותי במאמר שהתפרסם בניו יורק טיימס ועורר פה סערה גדולה. אסיר פלסטיני מסביר את עמדתו בעיתון באמריקה?

 

היום  הודיעו גם משרדי עורכי הדין של הרשות הפלסטינית על שביתה מתוך הזדהות עם שביתת הרעב של האסירים. הם הודיעו שלא יבואו לבית המשפט ולא ייצגו את  לקוחותיהם,  ובבית המשפט הצבאי בעופר רעש ומהומה.  50 שנה מצליחה מערכת המשפט הצבאי לקיים את מופע הצדק הישראלי שלה בשטחים הכבושים, והנה באו אלה והפילו את התפאורה. הרי הכל מוכן ועומד לתחילת המופע – שופט  יש, אסירים יש, מאבטחים יש, תובעים יש, ואפילו משפחות מחכות בחצר. אבל סנגורים אין, ובלי סנגורים לא כל השחקנים מופיעים על הבמה וההצגה נפגעת, כי אם אין ערכים אמיתיים של צדק ומוסר תמיד אפשר להיתלות בערכים של חוק וסדר, והרי זה מה שעושה מערכת בתי המשפט הצבאיים בהצלחה רבה כבר 50 שנה. יש חוק (נבזי אבל יש) ויש סדר. וכמו כדי להוסיף על המבוכה, גם הנאשמים לא הגיעו בזמן,  אנשי השב"ס לא באו בזמן, מערכת הכריזה לא פעלה ואין מי שיודע לתקן אותה.

במשך השנים ראינו כבר שביתות של עורכי הדין בבתי המשפט הצבאיים והן הסתיימו בלי השגים. בשביתה של סנגורים  יש דילמה אמיתית והשופטת דיברה על כך, כמובן מתוך ניתוק גמור מההקשרים הפוליטיים של שביתת הרעב ושביתת עורכי הדין. אבל על זה – אחר כך.

במשך הדיונים למדנו שרק עורכי הדין השייכים למשרדי האסירים הגדולים של הרשות שובתים. עורכי דין פרטיים וכאלה שהם מינוי של בית המשפט לא שבתו.

 

דראר מוחמד עמראן צלאח - ת.ז. 916747272

האשמה: החזקה וסחר באמל"ח

 

דיווחנו עליו בדוח מהשבוע שעבר. הוא מואשם בסחר באמל"ח ובהשתתפות בהנחת מטען על יד עמדה של הצבא. הוא אדם חולה, כנראה עם קשיים נפשיים וכופר לחלוטין באשמה.

כדאי לציין שבשני הדיונים שנקבעו לו, לא היו באולם קרובי משפחה. בשבוע שעבר, 5.4.17, השופטת אתי אדר נענתה למצוקתו וקבעה את מועד לדיון הוכחות להיום. אנחנו מציינות את זה כי בדרך כלל הישיבות של בית המשפט מתקיימות במרחקי זמן הרבה יותר גדולים. והיום הסנגור אנואר אבו עומר לא בא וגם דראר צלאח לא הובא לאולם. איננו יודעות למה, אבל אפשר לשער את כעסו ומצוקתו ואכזבתו כשהתברר לו שהדיון בעניינו לא יתקיים, כי הוא באמת סבור שבבית המשפט איזו אמת תצא לאור והוא ישוחרר לביתו.

השופטת כעסה. ממש כעסה, כמו מי שהפתיעו אותו והפריעו לו בעבודתו. היא שאלה: איך עו"ד עושה את זה ללקוחו, ואנחנו חשבנו על חלקה וחלקם של בתי המשפט הצבאיים בכלל בעובדה שהלקוח הזה בכלל נמצא שם. על פי דרישתה התובעת התקשרה אל הסנגור. הוא אמר שהוא מבין את הבעיה אבל אינו יכול להפר את השביתה.

לא נקבע מועד לדיון הבא בעניינו של דראר צלאח, אבל זה, לדברי השופטת, יהיה "עמוק בתוך יוני".

 

סאלם נסר קורעאן - ת.ז. 853071991

האשמה: החזקה וסחר באמל"ח

סנגור: אבי ברעם

 

בדיון הבנאלי לכאורה הזה מעורבים כל כך הרבה חלקים מן הפאזל שיצרה מדינת ישראל עם כיבוש הגדה המערבית, ולפעמים, כמו במקרה שלפנינו – כמה דראמות השזורות זו  בזו - פלסטינים אזרחי ישראל לעומת פלסטינים בשטחים הכבושים ומערכות המשפט השונות ביניהם, בדואים, המסורות של נקמת דם, הסכמי פשרה העושים שימוש במצב הפוליטי ובחלוקה הגיאוגרפית בין ישראל והשטחים, וכן, ההתנגדות לכיבוש והחזקת נשק.

הסנגור לא רצה לנהל דיון משום שטען שסאלם קורעאן הוא ישראלי, נושא ת.ז. ישראלית, לשעבר תושב הפזורה הבדואית בנגב שנאלץ לעזוב את ביתו עקב סכסוך, בהסכם שנערך כדי למנוע שפיכות דמים.  במלים פשוטות – כדי למנוע נקמת דם שאין לה סוף. ההסכם היה שסאלם ומשפחתו יעברו מאזור באר שבע אל הכפר עוג'ה הנמצא ליד יריחו. בשטחים.

סאלם מואשם יחד עם אדם נוסף, שותפו לעניין ההחזקה והסחר באמל"ח. השותף הזה הוא תושב השטחים ואכן יישפט בבית משפט צבאי, אבל עו"ד אבי ברעם טוען שסאלם, בהיותו אזרח ישראלי, צריך להישפט בבית משפט ישראלי רגיל שבו, בלשון המעטה, הכללים אחרים והחוקים אחרים. הסנגור משתמש בעובדה זו לטובת הלקוח שלו. הוא מניח כנראה שבמקרה של הרשעה העונש יהיה קל יותר.

 

מג'די מחמד חליל  מנצור - ת.ז. 401518527

האשמה: החזקה וסחר באמל"ח

סנגור: לביב חביב

 

הסנגור לא בא. זה לא ייתכן, אמרה השופטת, לביב אינו שובת!

אבל הוא כנראה כן שבת והשופטת כעסה. היא אמרה: סנגורים שמים פס על בית המשפט, לא באים  לדיון, לא אכפת לו מהאסירים המסכנים שמטרטרים אותם סתם מפה לשם?

כן. זה שמטרטרים אסירים, וזה שבכלל יש אסירים, איך שהוא לא נראה לה שיש לזה קשר אליה, ולדעתה עורכי הדין הפלסטינים הם לא בסדר. הם צריכים להתחשב במצוקת לקוחותיהם. לא נקבע תאריך לדיון נוסף.

בכל מקרה, השופטת נותנת למשפחות להיכנס לאולם ולראות את בניהם.

 

מוחמד פדלאללה מוחמד סלאמה - ת.ז. 851744037

האשמה: סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ונהיגה בקלות ראש.

 

מוחמד סלאמה מואשם ומודה בכך שביום 10.2.17 נהג במכונית "משטובה", כלומר מכונית ישראלית שאינה ראויה לשימוש ונקנתה לצורך פירוק לחלקים. למכונית היה מספר ישראלי (שכבר אינו קיים). מוחמד נהג במכונית הזו בלי רישיון, כשהוא תחת השפעת סמים או אלכוהול. בהמשך התברר שזה היה חשיש. ליד יריחו עצרו אותו שוטרים ובדקו אותו ואת הרכב. הוא נתן פרטים אישיים לא נכונים כדי להיחלץ מהחקירה, ובכך ניסה להטעות אותם וגרם "הפרעה לחייל". לא  נגרם נזק ולא היתה אלימות.

 

בראיות לעונש שמענו כמעט לראשונה את קולה של התובעת.

היא דרשה 6 חודשי מאסר מיום מעצרו, ואמרה שהנאשם, העומד להתחתן, הוא המפרנס היחיד במשפחה, יש לו חובות ותשלומים והוא גם מצטער על מעשיו: "עשיתי טעות ולא אחזור על זה יותר", הוא מדקלם.

הוא ישתחרר לקראת חג... אל אקצה?? התברר שהכוונה לעיד אל אדחא.

 

גזר הדין: 6 חודשי מאסר, שלילת רישיון למשך שנתיים ו-4000 ש"ח קנס.