כמה נמוך יירד השב"כ בניסיון להשליט את מרותו

כתבתו המאלפת של פרופ' הלל כהן העלתה אל פני השטח את אחת הרשויות האלימות ביותר, המנהלות את חיי הפלסטינים בשטחים הכבושים — השב"כ. רוב הישראלים לא רוצים לדעת דבר על הכיבוש, לרובם אין מושג על מה מדובר. הם לא היו שם, הם לא חיו יום אחד תחת הכיבוש ובוודאי לא תחת המגף האכזרי של השב"כ. הם אדישים, מרגישים טוב עם עצמם ומשוכנעים שהצבא והשב"כ הם המוסריים שבעולם. הזוועות שמתחוללות מדי יום בחצר האחורית שלנו רחוקות מהעין ומהלב. פולחן הביטחון מצדיק את הכל.

עמודי הפייסבוק שפתח השב"כ, ושעליהם דווח בכתבתו של פרופ' כהן, מבטאים את חוסר ההבנה המוחלט והזלזול כלפי הלאומיות הפלסטינית ומשקפים ניסיון מגוחך לפקפק באתוסים הלאומיים של החברה הפלסטינית. מניעת חופש התנועה בנימוק שהם מסוכנים בפוטנציה; העמדת הפלסטינים בפני הדילמה הבלתי־אפשרית אם להפוך לסייענים בתמורה לעזרה כלכלית ושיפור בחופש התנועה; משטר ההיתרים, שמחייב את הפלסטינים באישורים על גבי אישורים המונפקים בתיאום הדוק עם השב"כ; מניעת גישה לאדמות לצורך עיבוד חקלאי יומיומי; אלימות המתנחלים שהיא מנת חלקם הכמעט יומיומית של תושבי השטחים.

על קצה המזלג, זו המציאות של הפלסטינים, כך שהשפה המתקתקה והמביישת בעמודי הפייסבוק לא מסנוורת את עיני הפלסטינים — הם יודעים היטב במה מדובר. רובם עברו מתחת למגף השב"כ. אחרי שישראל השלימה את ההשתלטות על המרחב והזמן הפלסטיני, היא מנסה עכשיו להשתלט ולשלוט גם על התודעה הפלסטינית. מזל ש"להיות עם חופשי בארצנו" זו תודעה אוניברסלית. ומה נותר? שירות הביטחון "הטוב בעולם" שנאלץ לרדת לתחתיות בניסיון נואש להשליט את מרותו על עם שמסרב להיכנע.

חנה בר"ג ויעל נעמן,
ירושלים