בורקה היה כפר כס, כלומר מרכז פוליטי וצבאי במשטר העות'מני ויש בו ארמונות ומבנים עתיקים. בבעלות הכפר היו כ-18,600 דונם אדמות, ב-1977 הופקעו כ-1,500 לטובת הקמת חומש ועוד 50 דונם לטובת שבי שומרון.
ב-2005, בעקבות ההתנתקות, הוחלט לפנות את חומש, שהיו בה 50 איש ואחזקתה היוותה נטל על הצבא. לאחר הפינוי הוכרז השטח סביב ההתנחלות שטח צבאי סגור
והפלסטינים שאינם בעלי אדמות במקום, מנועים מאז מלגשת ולעבד את אדמותיהם באזור. כ50% מתושבי הכפר חקלאים ובעיקר מגדלי זיתים, 20% פועלים בישראל ו30% עובדי רשות. מי שלא נשוי אינו מקבל אשור לעבוד בישראל אך חלקם נשואים ואינם מקבלים מסיבות ביטחוניות. כיום מונה הכפר כ 5000 תושבים, הרבה תושבים עזבו לירדן ולחו"ל. את הכפר בורקה ביקרו מתנדבות מחסום ווטש בעקבות סקר המקאמים שהכינו, מקומות הפולחן העממיים שמאז הכיבוש אינם מורשים לבקר בהם מסיבות שונות. המקאמים באזור: שיח' אבו יזיד, אל-קובייבה, שיח' שעלה.
אחרי הפינוי המשיכו המתנחלים להגיע למקום מכל רחבי הגדה. היו באים באלפיהם ועולים אל הרכס עליו ישבה חומש. כדי להכריז על בעלותם על השטח, הוקמה במקום ישיבה, ולמרות פיוניים חוזרים, אוישה שוב ושוב.. סביב המאחז הלא חוקי בחומש, היו פעולות אלימות רבות בין תושבי המאחז והכפר בורקה.
ביולי 2023 אחרי שבוטל החוק שבמסגרתו פונתה ההתנחלות, הועתקה הישיבה לשטח המוגדר כאדמות מדינה, בדרך להסדרתה, זאת חרף הביקורת הבינלאומית. וב-2.8.23, קבע בג"צ כי מאחז חומש לא יפונה, לאחר שדחה עתירות פלסטיניות.