אנחנו עדר?

בתגובה על "גם בשמאל יש עדר", מאת קרולינה לנדסמן ("הארץ", 2.5)

קרולינה לנדסמן מכנה את כל מתנגדי ממשלת האחדות "עדר משמאל", "אליטות השמאל", ו"האליטה השבעה מתל אביב". ברצוני להתייחס לדברים הן בהקשר לתופעת העדר, והן בהקשר לשאר הכינויים. המונח "אנשי־עדר", נכתב במילון מריאם וובסטר, "משמש לתיאור אנשים שמתרצים ונענים בקלות יחסית לדברים המוצעים להם, ללא הפעלת מנגנוני חשיבה כמו ספקנות, חשיבה ביקורתית או מחקר ביקורתי, בעיקר מאחר שהם מאמינים שאם הרוב הגדול הם בעלי תפישה דומה, אז כך יש לנהוג". עדריות מתפתחת לעתים בעקבות תחושה של סכנה משמעותית להישרדות, התנהגות מנוגדת לעדר מתקיימת אצל מי שפועלים בניגוד לתפישת הרוב באופן מודע.

אם נתייחס להגדרה זו, הרי שכבר המשפט הראשון במאמרה של לנדסמן לוקה בסתירה פנימית. ראשית, אם נכון, כדבריה, כי רוב מצביעי כחול לבן בעד ממשלת אחדות, הרי שדווקא ה"אליטה השמאלנית", ככינויה, היא המיעוט שפועל באופן מודע, בניגוד להתנהלותו של העדר ההולך אחר מוביליו. אולי דווקא התומכים במהלך — בשל הפחד מהקורונה ומבחירות רביעיות — שכחו את השחיתות השלטונית שבגינה הצביעו לכחול לבן?

שנית — עדר נשלט על ידי מנהיגים מוגדרים. ברור מיהם מנהיגי כחול לבן, לא ברור מיהם מנהיגי המפגינים. "שמאלנים מתל אביב"? האומנם? כשנבדוק מי הדוברים בהפגנות נגלה מדענית צעירה ממכון ויצמן, שגרה בבית שערים, היא בכלל ממשפחה ימנית, וכל תשוקתה לחזור לעסוק במדע בלבד; ראש שב"כ לשעבר, פנסיונר ממבשרת ציון, שהפגין מצפון מוסרי עמוק כאשר התפטר מתפקידו בשל רצח יצחק רבין במשמרת שלו, אף כי בהעדרו; סגן רמטכ"ל לשעבר מראש העין, שאפילו בעת שירותו הצבאי העז לצאת באמירות שאיש מן העדר בסביבתו לא העז לומר אותן; עיתונאית ואקטיביסטית מאשדוד, שעיסוקה רחוק מלהביא לרווחה כלכלית.

בקבוצה הזו טווח גילים גדול, אין להם שום מילייה משותף, שום שאיפות אישיות משותפות, שום ציפייה לתמורה חומרית — הם הניגוד המוחלט לעדריות: אינם חלק מ"הרוב הצודק", לאו דווקא שמאלנים מתל אביב, והרבה פחות שבעים מאנשי כחול לבן. אולי דוקא בני גנץ הוא זה שגילה תכונה עדרית, כשמיהר להרחיק עצמו מן השמאל, בראותו שהרוב נגרר אחרי השיסוי בשמאל? לנדסמן הפכה את היוצרות. נראה שהיא עצמה נמנית עם אותו "רוב צודק", רק כי הוא רוב.

ציונה שניר, הרצליה