Jordan Valley: Why are fires breaking out only in the grain fields of the Palestinians

Observers: 
Nurit Popper, Tzvia Shapira and Daphne Banai, Translation Tal H.
Jun-2-2020
|
Morning

Nearly every day Burhan would call us, missing us. Today we see what we have missed – the colorful, flourishing spring and pleasant coolness of the end of winter. Now the Valley is yellow again, shiningly dry, interspersed with black stains reminiscent of the wild fires that have taken place lately, usually as a result of Israeli army maneuvers. As every June, when the grain is ripening and tall… 3 weeks ago a huge fire destroyed 400 dunams all the way from Tyassir checkpoint to the Kfir army base near Makhoul. The Palestinians say the fire was caused by shells left on the ground in the maneuvers area and blowing up because of the extreme heat.

As we arrived, we found the family radiantly happy.  A few days ago their second daughter got engaged to a nice fellow from Nablus. When she was still a college student, someone asked for her hand but her father refused him before she finished her studies. For two years now, since graduating, she has been sitting at home, unemployed, helping her parents a bit, and volunteering. Perhaps in Nablus she will find employment. Amazing, how love suddenly shines through her face, that is lovely to begin with.

We still sit together outside the encampment, careful not to touch each other, not hug, keep a safe distance. 82-year old Abu Khalaf joined us.  Suddenly we saw thick smoke billowing from the Homsa area. I immediately called the DCO and begged them to send a firetruck. Abu Khalaf asks to ride to the place, he has wheat fields around there and is very concerned. We tried to drive through the settler-colony of Roi, but the (illegal) gate was locked. This gate and another one, north of Roi (also locked) block passage of 13 families from Al Hadidiya to the main road and to all of their life needs. We had no other choice but to turn back to the road and reached the site through the vineyards of settler-colony Beqa’ot.  It’s a long drive and the red dust hardly lets one see through it. We found Abu Khalaf’s wheat field, some of it harvested, some not – the fire did not reach it. We continued eastward towards the smoke. The north-western part of Homsa, nearly up to the residents’ encampment, wheat fields were going up in flames. Youngsters ran into the fire and beat it with wet sacks. Old Omar, too, whose fields were on fire, ran with a sack to put it out. One firetruck came, sent by the Palestinian Authority. We saw trampled wheat stalks in the heart of the fields, attesting to the tanks that galloped here, and that the fire was the handiwork of the occupation forces. Residents said they heard shells being shot a moment before the fire broke out. 50 dunams up in smoke.

Following harsh drought years, finally a very rainy winter arrived and the Valley’s Palestinian farmers could breathe for a moment. Then comes June with its heatwaves and winds, and the Israeli army lights the spark that destroys their crops. Can it not simply refrain from firing for a single month, until the farmers harvest their fields? Why can the army not consider the Palestinian farmers the way it manages to avoid harming the settler-colonist fields? And why do the Israeli army and the settler-colonists not help Palestinians put out these fires??

 

בקעת הירדן, 2.6.20, נורית פופר, צביה שפירא ודפנה בנאי

אחרי היעדרות של חודשיים וחצי : שדות מתלקחים כתוצאה האימונים צבאיים

כמעט כל יום היה בורהאן מתקשר אלינו ומתגעגע. היום אנחנו רואים מה הפסדנו, את האביב הפורח בשלל צבעים, את הקרירות הנעימה של סוף החורף. עכשיו הבקעה שוב צהובה ובוהקת מיובש, ובתווך איים שחורים, זכר לשריפות קשות שהתרחשו לאחרונה, לרוב כתוצאה מאימונים צבאיים. כמו בכל שנה בחודש יוני, כאשר התבואה מבשילה וגבוהה. לפני  שלושה שבועות התחוללה שריפת ענק שכילתה 400 דונם, ממחסום תיאסיר עד למחנה כפיר שליד מקחול. הפלסטינים טוענים שהריפה נגרמה מנפלים שנותרו בשטחי האימון שהתפוצצו עקב החום הקיצוני.

בהגיענו מצאנו את המשפחה קורנת מאושר. לפני ימים ספורים התארסה בתם השנייה עם בחור נחמד משכם. בעבר, כאשר עוד למדה באוניברסיטה, ביקש מישהו את ידה אבל אביה סירב לתת אותה לפני שתסיים את לימודיה. מזה שנתיים, מאז שסיימה, היא יושבת בבית בלי עבודה, קצת עוזרת להורים וקצת עובדת בהתנדבות. אולי בשכם תמצא עבודה. מדהים איך האהבה מאירה את פניה, שגם ככה הם יפהפיים.

עוד אנחנו יושבים מחוץ למאהל, ונזהרים לא לגעת, לא להתחבק ולשמור מרחק, הצטרף אלינו גם אבו חלף, בן ה-82. לפתע ראינו עשן סמיך מיתמר מאזור חומסה. התקשרתי מייד למת"ק והתחננתי שישלחו לשם כבאית. אבו חלף מבקש לנסוע למקום השריפה, יש לו שדות חיטה באזור והוא מודאג פן עלו באש. ניסינו להגיע דרך התנחלות רועי אבל השער (הבלתי חוקי) מחוץ להתנחלות היה נעול. השער הזה ועוד אחד מצפון לרועי (שגם הוא היה נעול) חוסמים את המעבר של 13 משפחות מאל חדידיה אל הכביש הראשי ואל כל צורכי החיים שלהם. לא הייתה ברירה, הסתובבנו חזרה לכביש והגענו דרך הכרמים של התנחלות בקעות. דרך ארוכה המתיזה אדמת חמרה אדומה שכמעט לא ניתן לראות דרכה. מצאנו את שדה החיטה של אבו חלף, חלקו קצור וחלקו לא – האש לא הגיעה אליו. המשכנו מזרחה לכיוון העשן. בחלק הצפון-מערבי של חומסה, כמעט עד המאהל של התושבים, בערו שדות החיטה. צעירים רצו אל תוך הלהבות והיכו בהם בשקים רטובים. גם עומר הקשיש, ששדותיו הם אלה שנשרפו,  רץ עם שק לכבות את האש. הגיעה כבאית אחת של הרשות הפלסטינית. ראינו את שביל השיבולים הרמוסים בלב השדות שהעיד על כך שטנקים דהרו כאן, ושהשריפה היא מעשה ידי צבא הכיבוש. התושבים אמרו ששמעו את ירי הפגזים רגע לפני פרוץ האש. 50 דונם הלכו.

אחרי שנות בצורת קשות, הגיע חורף עתיר גשמים וסוף סוף חקלאי הבקעה הפלסטינית ראו ברכה, ואז מגיע חודש יוני עם רוחות השרב, וצה"ל מדליק את הניצוץ שמאכל את יבולם. האם לא ניתן להימנע מירי למשך חודש אחד, עד שיקצרו החקלאים את שדותיהם? האם אי אפשר להתחשב בחקלאים הפלסטינים כמו שמצליחים להימנע מלפגוע בשדות ההתנחלויות ? ולמה לא הצבא והמתנחלים כלל לא באים לעזור לפלסטינים לכבות האש ?