דרום הר חברון, א-טוואני. מאימת המתנחלים, ניתן לתושבים לעבד את אדמתם בחסות הצבא.

8:30 – 11:308:30 – מחסום מיתר ריק.כביש 317המרחקים בין הפתחים בגדר ה"בטחון" שלצד הכביש גדולים מאד.
להזכיר – זו הגדר שבג"צ הורה לפרקה, והצבא פשוט מתעלם מהפסיקה.
בתחנה שביציאה מסוסיא עוצרת מתנחלת טרמפים – למרות כל האזהרות החוזרות ונישנות.
9:15 א- טוואני - בעקבות בקשתה של חגית נכנסנו לכפר וצעדנו לכיוון השדה בו עסקה משפחתו של ג'ומעה בקציר.

אנחנו נפגשות עם ג'אל מCPT- ומילאנה (מתנדבת פולניה המצורפת לרבנים לזכויות אדם), המספרים לנו על האירוע הבא:בסביבות השעה 7:00 בבוקר הגיעה המשפחה לקצור את החלקה הסמוכה לחורשה (גבעה 833 – החורשה שנתפסה מזמן ע"י המתנחלים — מאחז לא חוקי, שהוא כעין הרחבה של מעון, ומתנחליה מציקים באופן קבוע לתושבי טוואני).
החלקה המדוברת מגודרת מצד החורשה, ויש אישור של בית משפט שמותר לתושבי טוואני לעבוד עד הגדר, אבל בתיאום עם כוחות הביטחון.
אל המשפחה התלוו כמה מתנדבים בינ"ל הגרים בטוואני, ומתנדבים של רבנים לזכויות אדם שתיאמו את העבודה עם כוחות הביטחון מבעוד מועד.

המשפחה החלה בעבודה באזור הקרוב יותר לחורשה ואח"כ עברה לשאר השטח. זמן קצר לאחר תחילת העבודה הגיע מתנחל בשם גלעד פולק. הוא התחיל להבריח את הכבשים וקרא לעוד שני מתנחלים ביניהם פטי (יהושפט) טור.
המתנחלים הפריעו לעבודתם של הפלסטינאים באיומים ובעזרת כלבים. החלו צעקות והרוחות התחממו. בזמן הזה הגיע גדליה – קצין הביטחון של חוות מעון, אך הוא לא עשה דבר על מנת למנוע את מעשי המתנחלים. הפלסטינאים והרבנים הזמינו את הצבא, וזמן קצר אח"כ הגיע ג'יפ משטרתי ולאחריו ג'יפ צבאי.
כרגיל, באירועים כאלה, הורו השוטרים והצבא (סרן חמודי) לפלסטינאים להתרחק מהמקום (טענו שהתאום עם הצבא לא נעשה כראוי!?). לאחר כמה שיחות של יחיאל (רבנים לזכויות אדם) עם השוטרים הותר להם להמשיך את העבודה אבל באזורים מרוחקים יותר.
נראה לנו שהם הספיקו לסיים את הקציר בחלקה העליונה, הקרובה לחורשה. מההסברים הבנו שהכבשים היו אמורות להישאר בחלקה העליונה וללחך את העשב והקש, אולם את זה המשטרה לא התירה. כאשר אנחנו הגענו למקום ראינו את הג'יפ הצבאי מגיע, וההתרחשות כבר הסתיימה. הפלסטינאים היו עסוקים בקציר והכל נראה מאוד פסטורלי. למקום הגיעו גם אביחי ואריק מרבנים לזכויות אדם. לאחר כשעה, הג'יפ הצבאי עזב את המקום, ונשאר רק הרכב המשטרתי. עזבנו את המקום כשעה לאחר שהגענו.

סיכום האירועים: שוב נפגעים הפלשתינאים המצייתים לחוק. למרות שידוע לצבא ולמשטרה ש:

1. החלקה מותרת לעבודה חקלאית של תושבי טוואני.
2.המתנחלים יושבים בחורשה באופן לא חוקי.
3.מתנחלי החורשה מתגרים באלימות בתושבי טוואני.הפתרון של "נציגי החוק" היה שהתושבים המקומיים יוותרו על מנת "לא להרגיז" את המתנחלים האלימים.

השוטרים שישבו בג'יפ הודו בפירוש, שהמטרה שלהם היא שיהיה שקט. מיותר לציין שאיש ממתנחלי החורשה לא עוכב על ידי המשטרה או הצבא.

10:30 מחסום רמאדין שקט ושומם. ארבעה חיילי מג"ב אוכלים עוגה כאשר אנחנו מגיעות למקום ומזמינים גם אותנו להצטרף.
אחד החיילים, משרת בקבע כבר שלוש שנים במחסום, מספר שהוא כבר מכיר את כל הפרצופים של תושבי ראמאדין ולכן אין לו צורך לבדוק תעודות או לערוך חיפוש ברכבים. רכבים המגיעים מרמאדין עוצרים 30 מטר מעמדת החיילים ורק לאחר קבלת אישור ממשיכים להתקדם. החייל מזהה את פרצופם של הנוסעים, מברך לשלום ומאפשר מעבר במחסום.
רכב ישראלי, שני נוסעים עם חזות מזרחית מגיעים למחסום. אומרים שהיו צריכים להגיע לשומריה. החייל מסביר להם שטעו. לאחר מכן ברכב יספר לנו איברהים שהנהג עצר לידו ושאל אותו איך יוכל להגיע לדורה. אנחנו יודעים שלצד כל הכביש יש חסימות ולכן יצטרך לנסוע עד מחסום דורה – אל-פוואר, ואולי שם יוכל להיכנס (סביר להניח שהחיילים יעצרו אותו). התנועה במחסום דלילה למדי ואנחנו עוזבות אותו אחרי זמן קצר.