תרקומיא, יום ה' 17.4.08, בוקר
הגענו למחסום ב-5:30. במגרש החניה בצד הישראלי, ראינו המון פועלים מחכים להסעות. הצטרפנו לתור של הסעות הפועלים שחיכו לבדיקה, אבל מהר מאד עקפנו אותם וחנינו. מיד עם צאתנו מהמכונית, פנו אלינו מספר רב של פועלים נסערים והתחיל סיפור ה'רשומון' (זה שמו של סרט יפני קלאסי בו 4 אנשים משתתפים באותו אירוע ולכל אחד גרסה שונה על המתרחש). הפועלים טענו שעברו את בדיקת המחסום ללא בעיה, תוך 20-30 דקות, אבל כרגע הם מחכים כבר יותר משעתיים להסעה שלהם. לדעתם, הסיבה לעיכוב היא הבדיקה הארוכה והיסודית שהרכבים עוברים עכשיו:
1. ברור להם שאם יוסיפו בודקי רכב נוספים, הבעיה תיפתר.
2. הבעיה נובעת מכך שהנהגים שלהם הם ערבים בעלי ת.ז. ישראלית הגרים בירושלים. הם נכנסים לשטחים ערב קודם ע"מ לישון אצל קרובי משפחה, או אפילו אצל האישה והילדים שגרים בשטחים ואינם יכולים לגור בתוך ישראל. בבוקר הנהגים אוספים את הפועלים ישר מבתיהם ומגיעים איתם אל הגבול.
3. הקבלנים אינם מעוניינים לשלם עבור שתי הסעות: הסעה פנים פלסטינית והסעה ישראלית מהמחסום ובחזרה.
4. לדעת הפועלים, אם הקבלנים יצטרכו לשלם עבור שתי הסעות, מחיר עבודתם יעלה, ויביאו במקומם פועלים מסין, דבר שיגרום לפועלים הפלסטינים לאבד את מקום עבודתם.
מישהו ביקש שנבדוק מה קרה לאחד מהקבוצה שלו ש"התבלבל" והניח חפץ על מכשיר ולא נתנו לו לעבור. לא הצלחנו לברר.
נכנסו דרך שביל היציאה לפתח אזור הבדיקה. המראה הזכיר לנו את שדה התעופה: מכונת שיקוף לחפצים, עובדים מאחורי דלפק וחלון זכוכית, ומכונות לטביעת כף היד. הפועלים חלצו נעליים אבל לא ראינו את הבדיקה שעברו. על יד כל מכשיר טביעת-יד עמד עובד לבוש באפודה כתומה. מאוחר יותר הוסבר לנו ע"י ציון- סגן מפקד המחסום - שאלה אנשים מהכפרים בסביבה שהתקבלו לעבודה למשך מספר חודשים על מנת שיוכלו להסביר לפועלים בשפתם איך להפעיל את המכשיר. הכול התנהל בזריזות וללא תקלות. השומר הישראלי שעמד בחוץ סירב לדבר איתנו אבל לא גירש אותנו. כאשר ספרנו כמה אנשים יוצאים בדקה, הגענו ל-17, מספר נמוך מהממוצע במחסום הישן (20+). מכיוון שהפועלים אמרו שעוברים מהר, לא התעקשנו על המספר. במשך כל הזמן שצפינו, אחת העובדות השמיעה לפועלים העוברים הוראות בעברית דרך רמקול, ע"מ לכוון אותם לתורים הנכונים – הרעש די מעצבן, אבל הפועלים עוברים מהר וסה"כ היחס היה טוב.
יצאנו בחזרה למגרש שבו חיכו מאות הפעולים וצעדנו לכיוון בדיקת הרכבים בליווי קבוצת פועלים זועמים. ציון פגש אותנו והתפתחה שיחה ערה בין כולנו. ציון טוען שאנשי המחסום החדש מאד רוצים לפתור את בעיית ההמתנה הארוכה אבל הם לא מסוגלים להשתלט על כמות הרכבים שעוברים מהשטח הפלסטיני לתוך ישראל, מכיוון שלפי הנוהל, רכב ישראלי ששהה בשטחים במשך הלילה, חייב לעבור בדיקה יסודית. הוא טוען שאין בעיה כזאת במחסומים האחרים הנמצאים תחת פיקוח החברה שלו, מכיוון שהרכבים באים מהצד הישראלי. לדעתו, הקבלנים חייבים לשלוח רכבים. הוא אפילו התייעץ איתנו איך ניתן ליידע אותם. הוא אמר שאם הפועלים ישתמשו ברכבים פלסטינים על מנת להגיע למחסום, זה יספק עבודה גם לנהגים בשטחים. לדעתו הנהגים עצמם יוצרים את המצב כי הם רוצים לישון בשטחים, וזה בכלל בניגוד לחוק. יש לציין שציון דיבר עם הפועלים בצורה נעימה וללא התנשאות.
המשכנו לשטח הבדיקה. שם דיבר אתנו מנהל המשמרת (לא נתן את שמו) שהוא בעל ניסיון גם במחסומים באזור עזה. לדבריו, החברה שלחה אוטובוסים בחינם לאסוף את הפועלים מהצד הפלסטיני אבל הפועלים לא רצו להשתמש בהסעה. הוא אמר שכ-3,500 פועלים עוברים כל יום בתרקומיה. אין בעיה עם בדיקת המשאיות המובילות סחורה. מספרן עולה מיום ליום והכל מתנהל ביעילות. בזמן שדיברנו, הנהגים חיכו בחוסר סבלנות. חלק טענו שהם מחכים כבר 3 שעות בתור. אחד מהם אמר לנו שלאחר החג הוא לא מתכוון להמשיך באותה צורה כי בזבוז הזמן בלתי נסבל.
בינתיים הסתיימה הבדיקה (שמתבצעת בקבוצות של כ-13 כלי רכב) והנהגים נסעו. התכוונו לבדוק כמה זמן אורכת בדיקה. עובדי המחסום נתנו ל-13 רכבים להיכנס לשטח הבדיקה. כל נהג יצא מהרכב ולקח איתו את ארגז הכלים. אחרי כמה דקות, החלה כלבנית לבדוק בעזרת הכלב מסביב לכל רכב. היא הספיקה לבדוק שני רכבים ב-10 דקות.
פתאום, קיבל מנהל המשמרת שיחת טלפון ונתן פקודה לשחרר את כל הרכבים ללא בדיקה. לשאלתנו, הסביר שהאנשים בפיקוד שמו לב שהנהגים כבר חיכו יותר מחצי שעה ולפי הנוהל, חייבים לשחרר אותם ללא בדיקה. (בשלב זה כבר לא ידענו למי ולמה להאמין. הייתכן שפתאום אפשר לשחרר בלי בדיקה? למה? ואולי הנוכחות שלנו השפיעה באיזה שהיא צורה...?)
חזרנו לרכב שלנו (כמה פועלים הודו לנו כי חשבו שבגללנו הרכבים סוף סוף הגיעו) ונסענו.
השעה הייתה 7:00 ועדיין חיכו מאות פועלים להסעות.
נראה לנו שיש סיכוי שהבעיה תיפתר אחרי החג כי אף גורם איננו מרוצה מהמצב.