ארתאח (שער אפרים)

שחר. שגרה

4:25 בהגיענו באיחור, מגרש החניה כבר עמוס רכבים שאינם עומדים באפן מסודר, וקהל רב ביניהם. מתוך מכונית שעומדת לצאת לדרכה קורא לנו אדם ואומר שהיום נורא. לשאלתנו עונה שכך זה בכל יום, מלבד יום ראשון שאז יותר מסודר(?). בהגיענו אל צד הכניסה לישראל – סגור. על מעין ׳רחבה׳ מעל המסלולים ומתחת לגגון יושבים צעירים וממתינים לפתיחת הקרוסלות כדי לקפוץ אל ראש התור. קהל לא קטן. הקרוסלות נפתחו הפעם לזמן יחסית ממושך, כחמש-שש דקות, במהלכן זרמו בריצה פנימה מאות אחדות של אנשים (לא ספרנו מדויק, אבל ניתן בקלות להעריך שלא מדובר בעשרות בודדות).
בחרנו אנשים למעקב.

4:35 בצד היציאה לישראל – שתי קרוסלות היציאה עובדות, וגם הפשפש פתוח. שטף היוצאים עז וזורם. לאנשים שבחרנו לוקח 10 עד 12 דקות להגיע מהכניסה למתקן, אל היציאה ממנו.
אדם שמתקרב אלינו אומר שהבלגן הוא בצד הכניסה למתקן, ומה אנחנו עושות בצד הזה? שנדווח על-כך, שיעשו משהו בבקשה. הטענה הידועה, הצודקת, ושאינה משתנה כי שני הצדדים מתחפרים בעמדותיהם.

בדרכנו חזרה אל צד הכניסה למתקן מעכב אותנו שומר חדש, ולא מאפשר לנו להתקרב אל הגדר, שואל בקשר ובטלפון, ומקבל, ככל הנראה, אישור לתת לנו להתקרב. הוא נחוש, אך מנומס.
בחרנו אנשים נוספים למעקב, כלם עברו בתוך 12 דקות.

אנו בודקות את משכי הסגירה והפתיחה של קרוסלות הכניסה. הקצב לא ממש סדיר, אבל בין 5:05 ועד 5:25 היו הקרוסלות סגורות ל-3-5 דק׳ בכל פעם, ופתוחות לזמנים דומים.

התופעה מכמירת הלב ביותר היא אותם אנשים המכורבלים על הכביש, ראשם על צרורם או על המדרכה, וישנים את הזמן הרגוע בין הצלחתם לחצות את המחסום והזמן לתפוס הסעה לעבודה.