בית לחם, מת"ק עציון, יום א' 30.11.08, אחה"צ

בית לחם

מת"ק עציון. 15:15: פחות רכבים במגרש החניה מאשר בשבוע שעבר. כנ"ל באולם ההמתנה. רק כ-20 איש שם, חלקם המועט בעלי מספרים, והאחרים מקווים שיכניסו אותם בכל זאת. אנחנו מנסות לשכנע את החיל שמאחורי הקרוסלות לדאוג לכך שגם אלה נטולי המספרים יטופלו, והוא משיב שזה תלוי בממונים עליו. נ., הקצין האחראי אינו עונה לטלפון הסלולרי שלו כך שאין בידינו להושיע באמצעותו. אנחנו מחכות. כמחצית השעה עוברת ואף לא אלה בעלי המספרים מוכנסים. מישהו שזה עתה יוצא מדווח שיש עדיין 10 אנשים בתור לחלונות עם המחשבים והשרות. גם בעלי המספרים מתחילים לחשוש. הם ממתינים שם למן השעות הקטנות של הבוקר. אחד מהם מתרה בנו לא לעזוב לפני שהוא מצליח להיכנס. בשעה 15:15 זה קורה, ונדמה כאילו גם כל השאר, אלה ללא מספרים, יצליחו לעבור את הקרוסלות ולהיכנס פנימה למשרד. החייל שאחראי על פתיחת הקרוסלות מאד קואופרטיבי ומנסה בכל מאודו לקבל את אישור מפקדיו לכך שאלה שממתינים מזה שעות רבות ייכנסו למרות שלא התמזל מזלם לקבל את המספר המבוקש כל כך. אנו מסבירות לו שה"כלל"  על פיו לאלה שמבקשים לחדש כרטיס מגנטי יתרון על פני המבקשים לקבל כרטיסים בפעם הראשונה, מציב את אלה האחרונים בנחיתות משמעותית, שכן הם נאלצים לבוא מדי שבוע בשבוע כשפניהם מושבים ריקם. ההיגיון לפיו חידוש כרטיס מגנטי לוקח פחות זמן משום שזו פרוצדורה מסובכת פחות בשילוב עם ההקצאה של יום מסוים לאזור בסביבות בית לחם (ולכפרים מסוימים), דוחק את אלה שזקוקים לכרטיס לראשונה לסוף התור באותו יום שמוקצב לאזור מגוריהם, וזה הופך את משימתם להשיג כרטיס מגנטי לכמעט בלתי אפשרית.

מחסום בית לחם, 16:45: אנחנו מפלסות את דרכנו בין שני טורי האנשים שמגיעים כמעט עד לכביש הראשי. 4 עמדות פעילות. אנשים עוברים במהירות אך לא בקצב מהיר דיו משום שהפועלים ממשיכים לזרום והתורים בחוץ עדיין ארוכים. איש משטרה כחולה יוצא ועמדה חמישית נפתחת. כעבור דקות ספורות אין עוד תורים. גם אנשי האבטחה הפרטית וכן איש המשטרה הכחולה, כולם אדיבים וקומוניקטיביים.