קלנדיה, יום ד' 19.11.08, אחה"צ

  16:30 חנייה מצד י-ם .

16:32 בכלובים: רק כלוב אחד פתוח. כ- 50 אנשים ממתינים בתוכו ולפניו. רק שרוול 4 פעיל. לפניו כ - 15 ממתינים.

החיילת בפיקוד הכלוב מסמנת שהיא לבד ואין אנשים. אחריה מגיע קצין המאשר "החיילים אוכלים עכשיו, הם רעבים, כשיסיימו לאכול יפתח עוד שרוול ".

אנשים נכנסים לכלוב האמצעי בהנחה שיפתח. יוצאים ממנו והתור שוב מתבלגן.

17:12 שרוול 1 נפתח. החיילים שבעים.

אחד הילדים, מפרחחי המקום, זורק פחית על חלון פיקוד הכלובים. חייל עם נשק יוצא לעברו, הילד ברח.

17:30  אישה צעירה הנתמכת מ 2 צידיה על אימה ועל אחיה ,נראית מאד חלשה וסובלת, מגיעה לכלובים."אין מצב" שהשלישייה הזאת תוכל לעבור בכלוב ובקרוסלות. אנו מבקשים  מפקוד הכלוב לפתוח את השער ההומניטארי. החיילת מצלצלת , אנו מבטיחים להיות אחראים שהשער יסגר אחריהם. המו"מ הזה לקח בכל זאת יותר מדי זמן. והאישה התעלפה. מרתה השכיבה אותה על הרצפה, הרימה את רגליה ובדקה דופק. אחוזה ידיה וברגליה כמו שק, הועברה האישה בשער. אח"כ נשא אותה אחיה על כתפיו. נאמר לנו שהיא הועברה בשרוול  1.

17:40 ככר המכוניות. 2 מסלולי כניסה לי-ם. אין עומס.

2  גברים מורדים מהמכונית ע"י החיילת בבודקה:
"אתה, אתה, אתה לא נראה בן 50! גם לא 49! יאללה! ברגל! זה מה יש!"

השניים אמרו לנו שיסתדרו כבר. לא הולכים לעמוד עכשיו בתור.

על ארגז משא ממתכת של משאית שעמדה ממש ליד הבוטקה, נזרק מטר אבנים די גדולות.אחרי רגע ראינו צלליות של בורחים לכיוון צפון. לא הייתה כל תגובה לענין.

מרתה הסבה את תשומת ליבנו : הדיפלומטים  זוכים לעבור ללא תור , בככר  המכוניות. אילו היו נאלצים לעמוד שם בתור- כמו כולם, היו מתלוננים על המצב " בצינורות הדיפלומטים" וכך היה עוד מקור של דווח לעולם .

1755  הכלוב והשרוולים כמעט ריקים.

אולי החיילים יוכלו לאכול ב1800?