א-ראם, ג'בע (ליל), קלנדיה, יום א' 6.7.08, אחה"צ

מחסום אר-רם
15.10 - במחסום עוברים מעטים. פיליס יצאה לבדוק אם אין שב"חים נעלמים מין העין. לשאלתה ענתה שוטרת מג"ב:"עכשיו אין, אולי יהיו אח"כ". (טוב לשמור על אופטימיות...).

איש מג"ב אחר שאל: "למה היא אף פעם לא באה למחסום הזה", בירור העלה שבמילה "היא" התכוון לעליזה א', שכפי ששמע, נמנית על כוחותינו.

מחסום קלנדיה
16.00 - עשן כבד התמר לצד החומה. כשהתקרבנו למקום מתוך תקווה שאולי החומה בוערת, הסתבר שהמציאות בנאלית יותר מהתקווה, הייתה זו שריפה מכוונת של אשפה, שהרי זו הדרך היחידה להיפתר ממנה מאחר ואין הרשויות האמורות לעשות זאת, מבצעות את משימתן.

דרך הגישה למחסום:
הקונסטרוקציות שנקבעו בכניסה למחסום מורכבות משלושה מעברי מסדרון צרים מעוביו של אדם כבד-גוף, מעגלת תינוק או מתיק מסע עמוס. מדידת רוחב המעבר העלתה שהכניסות אינן שוות: הראשונה, הימנית ביותר: 50 ס"מ, האמצעית: 55 ס"מ, האחרונה (הקרובה ביותר לעמדת החיילים): 60 ס"מ (פיליס טוענת שהאחרונה שמעבר הרחב הזה  ודאי נועד להיות המעבר ההומניטרי...).
אדם המבקש לעבור דרכן, אינו יכול לראות מבעוד מועד היכן דולק האור הירוק המסמן על המעבר הפתוח ואנשים כבמשחק רולטה רוסית עורכים ניסיונות לאורכם של המסלולים, עד לבינגו!  להגיעם לנכון. (תמונה משמאל).
הפלסטינים באורך רוח, בחיוך של מבוכה, מתרוצצים ממסלול למסלול. יש ביניהם המעירים: "מתייחסים אלינו כמו לחיות" ומקבלים את הדין החדש בהכנעה.
ואומנם, לא יכולה להיות השוואה אחרת או שונה למסלולים אלו מאשר לתמונות הלקוחות ממסלולי מרוץ במכלאות הסוסים או מכלאות בקר.
אך יש המגיבים בשלוות נפש פחותה לנוכח מידות המסלולים, אלו הם בני עמים אחרים הנקלעים למקום, בני עמים פחות תרבותיים, צרפתים למשל, שארבעה מהם נראו נאבקים במסדרונות הצרים כשתיקי הגב שלהם סרבו להיכנס ולהתאים עצמם אליהם ומשכבר הגיעו אל מול הקרוסלה, הסתבר שזו אינה הפתוחה שבין השלוש, שצריך לחזור ולנסות את האחרת, כי כמו בתרחיש ידוע מראש, רק האחרונה תהיה הפתוחה.
עונג לאוזניים היה שצף ושלל הקללות הקולניות שארבעה אלה השמיעו, כאילו ביטאו את רחשי הלב של הקהל כולו.

ארבעה גברים תושבי שכם ביקשו את עזרתנו בהסרת מניעת שב"כ. פיליס הסבירה להם את התהליך. שלושה מסרו לה את פרטיהם. הרביעי, כנראה אופטימי פחות או מנוסה ומציאותי יותר, החליט לחכות ולראות כיצד יצליח הטיפול בבעיית חבריו לפני שגם הוא ינסה את מזלו.

הבירוקרטיה מנצחת את האדם ושוחקת אותו עד דק, כל זאת במתק שפתיים ובתואנה של קידוש הנהלים:
א., נכה הנתמך בקביים, פגשנו בצאתו מאוכזב מהמת"ק. הוא נשא בידו אוגדן עבה של ניירות המעידים על שלל מחלותיו, על הטיפולים שהוא מקבל בביה"ח הדסה עין-כרם, על ההזמנה לניתוח לאותו היום עצמו, על תור שנקבע לו ליום המחרת, על כל התרופות אותן עליו לבלוע ומכתבי רופאים ממחלקות שונות ורבות, הממליצים לאשר לו להגיע לביה"ח.
א. סיפר שכבר דיבר עם דליה באסה (מתאמת הבריאות במנהל האזרחי) שהבטיחה לו שהאישור יינתן לו ללא עיכובים, אלא שאסף לא שעה לבקשתו ושילח אותו מעל פניו. טלפנו לדליה שאישרה את דבריו, היא סיפרה על היכרות ארוכת שנים עם האיש ואמרה שהיא שתמיד דואגת שינתן לו אישור למשך חודש. שכך עשתה גם בפעם זאת והיא אינה מבינה מדוע נמנע המעבר ממנו. ביקשנו לקבל את הסברו של אסף ונתקלנו בכעס: לדבריו א. אינו מבצע כהלכתן את הוראותיו ושלא ממנו עליו לבקש אישור אלא מהמת"ק הפלסטיני. הטענה שדליה העבירה במחשב את האישור עם פרטיו של א. הכעיסה אותו עוד יותר ותגובתו היתה:"אני לא עובד אצל דליה". שבנו לדליה, היא ביקשה את מספרו של אסף, אסף לא ענה לטלפון של דליה. כשהתחלתי להרגיש כמו גננת בין שני ילדים ניצים, פניתי לעזרתו של גל (ק. תלונות במת"ק), גל הבטיח לברר. נשארנו בחברתו של א. ולרגע הבליח מתוך המסלול סרן חוסם, איש מת"ק, ביקשנו את עזרתו, חוסם רשם את פרטיו של א. ופנה לדרכו, לא לפני שאמר:"אל תדאגו, אני אחזור". לא דאגנו, הוא לא חזר.

גל כן החזיר טלפון, במתק שפתיים גלגל את האשמה על א. שלא הגיש כראוי את הבקשה ועכשיו עליו להתחיל את התהליך מראשיתו. הסברנו לא. מה עליו לעשות, התנצלנו בפניו מכל לב ולקחנו את פרטיו.

היום (יום שני), כנראה הברוגז בין אסף לדליה נמשך. גם הטיפול שלי בנושא נמשך ובמסגרתו כבר שמעתי מגל הרצאות נוגעות ללב על החשיבות בסדר ובדבקות בנהלים כי אחרת "עולמות עלולים ליהרס". (?).

אחרי ניסיונות רבים הצלחתי לתפוס בטלפון את אבי אלימלך (ראש המת"ק), הוא לא היה ברוגז עם אף אחד וגם לא ניסה למרוח אותי. אבי אישר באזני לאחר דקות ספורות שהעביר את האישור הנכסף ושא. יקבלו במת"ק הפלסטיני.

מחסום ראפאת
17.30 - מחסום במצב שלווה בלתי מופרת: שני חיילים בעמדה הקדמית של המחסום, האחד מסמן לרכבים לעבור מבלי להעיף מבט בעודו שוכב על גבו ומנופף לנהגים בידו בעוד חברו עומד בגבו לכיוון התנועה ומספר דבר מה לראשון. שניים נוספים ישובים על כיסאות בצדו האחורי של המחסום ומכשיר הקשר ברשותם. לפתע, קם אחד מהם, סימן לרכב לעצור, בדק את תעודות הנהג והורה לו להמשיך. ה"מספר" מהעמדה הקדמית שאל אותו בצעקה מדוע עצר את הרכב, וקיבל תשובה:"יש הרתעה על חטיפת חייל מרכב עם לוחית צהובה!", החייל ה"מספר" השיב: "שיחטפו, כוסאמכ!" והמחסום שב לשלוותו כבראשונה.

מחסום ליל/ג'בע:
6.40 - החיילים במקום יידעו אותנו שכל העבודות והריסת הכביש בסמוך למחסום, לא נועדו לשם הרחבתו כפי ששיערנו, אלא לצורך יצירת פסי האטה בלבד.

פגשנו את סמג"ד היחידה, רועי, שסיפר שבעקבות תלונות שהגיעו לגדוד, הנוגעות ל"נוהל סלקציה" שהיה נהוג בו, נערכות בימים אלו פעולות חינוך והסברה.