ארתאח (שער אפרים)

שחר, מאד רגוע, מאד לא טפוסי. פגישה עם נציגי EAPPI.

הגענו ב 3:45, ועוד בדרכנו אל גדר ההפרדה שמענו את ההכרזה על פתיחת השערים, בדיוק בזמן. השתהינו לראות מתי יצאו הראשונים – לקח בדיוק 3 דקות מההכרזה ועד צאת הראשון.

ב 3:50, בהגיענו לגדר ההפרדה הסככה ריקה לחלוטין. כל הבא נכנס עם הגיעו. אנשים שסימנו לצפיה – אחד עבר ב-5 דקות, שני ב-7.

ההנחה שלנו – בגלל הרמדאן אנשים מגיעים מאוחר יותר כדי להספיק לאכול.

עד כמעט 5:00 לא הצטברו אנשים בסככה. זמני המעבר היו סביב 7 דקות. ב5:00 הצטבר קהל, והתחילו הפעימות הרגילות של פתיחה וסגירה של הקרוסלות. זמן השהיה בתוך המתקן התארך לכדי 10-11 דקות. נינה ספרה כמה אנשים מצליחים להכנס במהלך פעימה. הספירה שלה תואמת את זו שאנחנו ערכנו כבר מזמן – לספירתה בין-150ל-180 איש הספיקו להכנס לרחבה בין פתיחת קרוסלות לסגירתן המחודשת.

במשך השעה הראשונה נאספו, כרגיל, אלפי אנשים ברחבות. חלקם התפללו, חלקם תפסו תנומה על הכביש, חלקם ישבו בחבורות וגלגלו שיחה. האורח העלה את השאלה הרגילה והמתבקשת – מדוע להקדים כל-כך. הסברנו שלעולם אין לדעת אם אדם יעוכב ולכמה זמן. כיון שיש להגיע להסעות בזמן – מעדיפים להגיע מוקדם כדי לא להפסיד יום עבודה.

האורח גם שאל שאלות על הקורה בימים רגילים, וקיבל הסברים, אבל, היום היה יום קל במיוחד, והוא לא חווה את הנושא.

פגשנו משלחת של ה׳אקומנים׳, שסכמו מראש את הפגישה עם עידית, גם להם היו שאלות, ביניהן כלליות, על יכולתנו להועיל, עליהן ענתה נינה. החלפנו טלפונים, וקבענו להיות בקשר. כשנה וחצי לא היו משלחות שלהם באזור, והם מקוים לחדש עכשיו נוכחות קבועה.

5:40 עזבנו.