זעתרה, חמרה, ביקור משפחות בבקעת הירדן

Observers: 
הרייט ג -מצלמת, רינה צ.- כותבת
21/06/2016
|
Morning
june 21 rena Tzor jordan valley.jpg
חיים חדשים בבקעה, עגל שנולד לנגד עינינו

מבצע חיפוש באוהלי הרועים במאלח
לפני כשבועיים, למחרת הפיגוע בתל אביב ,נערך מבצע חיפושים במאלח. 3 ג'יפים, בכל אחד 3-4 חיילים וקצינים, הגיעו לפנות בוקר (בתחילת הרמדאן)  למאהלים. הם חיפשו בכל אוהל, פיזרו את כל המטלטלים וכל זאת בלי להסביר דבר. כמובן - לא מצאו מה שחיפשו. במשפחה אחת מצאו בקבוק מיםinfo-icon "חשוד" כרכוש צה"ל. אחר כך התברר שגם זו היתה טעות. לא ברור מה רצו  לשדר ב"מבצע" הזה. אוכלוסיית הרועים מצטיינת בצייתנות ובפחד אימים מהרשויות. מאז האינתיפאדה הראשונה לא קרה שום פיגוע בבקעת הירדן.
האנשים נימקו זאת "החיילים עצבנים בגלל הפיגוע בתל אביב". איפה הם ואיפה תל אביב?

נהרס בנחרצות עוד ניסיון להוביל מים לצריכה פרטית - לאנשים שלא חוו מים זורמים בבתיהם במאה ה-21
אחרי שהניסיון לחבר את הכפר עקבה לרשת המים נמחץ באכזריות  לפני מספר חודשים, הפעם זה קרה לאבו סאקר  מחדידיה, שניסה להוביל מים בצינורות (על חשבונו), ומייד אצו רצו אנשי המינהל האזרחי להרוס וגם לגזול את הצינורות באורך כמה קילומטרים. גם בעקבה לקחו את הצינורות שעולים הרבה כסף. באיזו זכות?   ( שאר הפרטים בדוח של דפנה מיום 23.6).

משפחה שכּולה מקורבנות הנפלים שמשאיר הצבא בשדות המרעה
ביקרנו אצל משפחת ד', שלפני  8 שנים שכלו את בנם בן ה-18 שנהרג מתחמושת חיה שהצבא השאיר אחריו בשטח. זה שטח שידוע לצבא שבו רגילים הרועים לרעות את צאנם. המשפחה עודנה כואבת. הראו לנו את דוח הנתיחה שלאחר המוות (שהושג רק באמצעות עו"ד) ובו התיאור המצמרר של מה שנשאר מגופו אחרי הפיצוץ. 
כל שנה נהרגים בבקעה  3-4 רועים, ברובם נערים, ורבים עוד יותר נפצעים ונשארים נכים.
הצבא חוסך בהוצאות לפיצוץ הנפלים או לאיסופם  ואינו מדביק את קצב ההתרבות שלהם. כך תמיד נשארים ברחבי הבקעה אלפי נפלים "חיים", שאיזה ילד ירים וישחק בהם ובזה יסיים את חייו. ואילו היו אלה ילדי המתנחלים?

מצב המחסומים:  בזעתרה, במעלה אפרים ובחמרה לא היו בדיקות. בזעתרה ובחמרה יש חיילים.

מצב חסימות הכפרים: הכניסה לג'ווריש עדיין חסומה (מראשית האינתיפדה החדשה, נדמה לי). הכניסה לעקרבה - נפתחה.

ביקרנו אצל משפחות בסמרה, בחאלת מכחול (שם הבאנו ל-ב' טלוויזיה שהשיג בשבילו יעקב מנור) ובעין אל חילווה.

ומשהו אופטימי - יש יותר ויותר סטודנטים (ובעיקר סטודנטיות) שגדלו באוהלים והיום לומדים באוניברסיטה
בשתי משפחות שביקרנו עושה המשפחה מאמצים עילאיים כדי שבנותיה וגם בניה ילמדו באוניברסיטה. חלקם באוניברסיטה הפתוחה בטובאס, שהיא יותר זולה. הורים שלא זכו ללמוד מכירים בחשיבותם הרבה של הלימודים ועושים הכל כדי שהילדים ילמדו. כמו אימהות יהודיות. ויחד עם זאת, סיפרו לנו, יש ילדים שיוצאים עם העדר כבר בגיל 6 ונשארים אנאלפבתים. גם אוכלוסיית הרועים בבקעה מגוונת.