בית איבא, שבי שומרון
חלקנו בילה בסארה ובשבי שומרון – . תקציר: מחסום קשה, בשעה הראשונה קרוב לפיצוץ. הוקל בהמשך. 13.00: כשהגענו למחסום, עמדו בחלקו המערבי (לכיוון שכם) כעשרים אנשים. בחלקו המזרחי (משכם) עמדו כמאה - מאה וחמישים איש, ממורמרים וכועסים. החיילים העבירו נשים, והגברים (גם מבוגרים) עמדו וחיכו, לדבריהם כשעתיים ויותר. התחילה תסיסה בין הגברים המחכים, ומילות כעס שהופנו גם אל הנשים שעברו ללא עיכוב. הגברים החלו להדחף קדימה, החיילים צעקו להם שילכו לאחור, החום היה גדול והשמש יקדה, והיתה תחושה של בעבוע שלפני הרתיחה. עם החיילים (כולל אהרון, מפקד המחסום) אי אפשר היה לדבר ולו מילה – הם הסתכלו דרכנו כאילו איננו קיימות. התקשרנו לכל מספר טלפון הגיוני ובלתי הגיוני (מוקד הומניטרי
, מת"ק, דובר צהל, מזכירתו של אילן פז ועוד). בין אם זה הועיל ובין אם לא – לאחר כשעה הגיע סמי מהמת"ק. עם הגיעו – התחילה זרימת אנשים מערבה, והפלונטר הותר.מאוחר יותר הגיע מ"פ הגיזרה, חייקה. לדבריו, הוא זה שנתן הוראה לחיילים לא לדבר איתנו, על מנת שדעתם לא תוסח ממשימתם. עם כל בעיה שתהיה, אמר, ניתן לבקש שיקראו לו. בעוונותינו לא לקחנו את מספר הטלפון שלו, ובלעדיו לא ניתן לקרוא לו, כי החיילים לא מדברים איתנו. תסבוכת. נשתדל לתקן זאת בפעם הבאה.עם בואנו היו במקום כשנים עשר מעוכבים. לדבריהם חלקם משבע-שמונה בבוקר (קרי: חמש-שש שעות). הם שוחררו בין השעות שתים לשלוש, ואחרים תפשו את מקומם. בין המעוכבים, כרגיל, כאלו שנתפשו על ג'בלאות הסביבה, ואחרים שתעודותיהם נבדקות מסיבה זו או אחרת. כשבקשנו אספקת מים למעוכבים, אמרו שיש מיכלית, שילכו לשם בעצמם וישתו, והצביעו על מיקומה – בסוף התור של הבאים משכם. והאם יצטרכו לעמוד שוב בתור המייאש? בוודאי שלא. העדפנו לתת להם מים משלנו. כשחייקה הופיע, העלינו בפניו את הבעיה. הוא הורה לחיילים להביא מים למעוכבים. אי אפשר לומר שנוהלי אספקת המים מסודרים.וכרגיל: אין מעבר לסטודנטים (יום לא מתאים), לצעירים (גיל לא מתאים) ועוד אי התאמות למיניהן. תושב דיר שאראף (במרחק יריקה מהמחסום), צעיר, לא הורשה לשוב משכם לביתו, ותושב שכם לא הורשה לשוב משבוע עבודה בטול כארם, וכו'. היה יום טוב לחמורים: הם עברו היום על עגלותיהם העמוסות ללא קשיים מיוחדים.בקיצור: היה יום מתסכל ומייאש.בדרך היו מספר מחסומי דרכים. לעומתם, בבית עזון וכן בקלקיליה היה פתוח.דוח המשך למשמרת סרה.בית איבא.שבי שומרון. רותי – מדווחת אנחנו (5 בנות) עצרנו לכ-45 דקות בסרה. לא היה מחסום וחנינו ליד הכפר ושלושת החילים השומרים.לא היו שום אירועים מיוחדים וזה הדבר שהדליק נורה אדומה לגבי הכפר המבודד הזה. כמעט אין יוצא ואין בא. לדברי החילים בבוקר יוצאים אנשים עם אישורים לעבודה וחוזרים בערב. לא נראה לנו אמת. מורה אחד ירד מהכפר, כשהגענו נראה מפוחד ביותר כשפנינו אליו לברר מה קורה .נתנו לו לעבור והלך ברגל לכוון בית איבא. היו גם שתי מכוניות אספקה, אחת עם דברי מתיקה .הנהג סיפר שהוא מגיע פעמיים, שלוש בשבוע . גם משאית עם גלידה. יצאה מכונית הסהר האדום ובה רופאה. שוחחנו עמה ארוכות ולהלן המידע שמסרה. היא מגיעה שלוש ארבע פעמים בשבוע לכפר, נתקלת בקשיים רבים בדרך -= שלושה ארבעה מחסומים, כמו כן קורה שלא נותנים לה אישור לעבור. הכל מאד קשה, בכפר יש בעיות רפואיות, הרבה נשים בהריון חלקן מדממות ,אין אולטרה סאונד. יש בית מרקחת אחד לא מצויד היטב, ורופא אחד. הרופאה מדברת אנגלית ורוסית. נתנו לה את מספרי הטלפון של רל"א.למרות התנגדות החילים מקי ואני עלינו כמה מטרים לתוך הכפר לדבר עם יחיה טוראבי שבביתו התמקמו החילים לפני כמה חדשים, הוא טוען שטרם קבל פצויים שאינו עובד (הוא עושה גבינות אך אין לו אישור להגיע לג'ית) ואינו עוזב את ביתו כי בו בנותיו ואשתו לבד קרוב חילים....לדבריו הכפר מונה כ-4000 נפש והכפר תיל כ- 6000 . הכפרים סגורים מכל צד גם בקצה המזרחי מחסום "רע\" כמעט לאף אחד אין אישור יציאה לכביש ועל כן הם יוצאים דרך השדות בבוקר, ונתפשים לאחר מכן על ידי החיילי. גם עם אישור להגיע לבית איבא, אם בכלל יש איזה מונית ,זה עולה כסף שאין להם. בכפר מספר בתי ספר ומכולות. לדעתי יש לבדוק היטב מה המצב ולנסות להביא לידיעת התקשורת. לדברי יחיה הכפר סגור כבר חודש. שבי שומרון במחסום עוברות רק מכוניות עם אישור. היתה תנועה לכוון גנין, כמה משאיות, מכוניות פרטיות ואמבולנס החילים לא מתקשרים אתנו לחלוטין. כעשרים משאיות ופרטיות מוחרמות במגרש החניה, חלקן עמוסות חציר ורהיטים.בחזרה לבית איבה דברנו עם תושב דיר שארף שהחרימו לו את מכוניתו לפני שלושה שבועות ויקבלה בחזרב ב-4 למרץ. הוא טוען שאשתו עומדת ללדת מחר והוא חייב לקחתה לביח בשכם ואין לו רכב. נסיתי את כל מספרי ה"רופאים" עד הערב ולא היתה תשובה. גם את עמים החרמת הרכבים יש לבדוק. סליחה שהארכתי בדוח. רותי.