שיגרה בתרקומיא

 הגענו למחסום בערך ב 15:00.כעשרים פלסטינים המתינו כדי לשוב לבתיהם לאחר יום עבודה בישראל. המעבר במחסום היה מהיר יחסית, ולאחר מכן חלפה שעה שבה כמעט ולא הייתה תנועה, פרט לכמה כלי רכב וכמה משאיות גרר שמרביתן נשאו כלי רכב לתיקון.

בסביבות השעה 16:00 הגיעה קבוצה נוספת של פועלים שכולם נשאו שקיות ניילון שהכילו חבושים. חייל שעמד במחסום, אזרח מבוגר נושא נשק שעבד כמאבטח והמתין למיכלית דלק ואזרח נוסף מאחת ההתנחלויות שלחו את ידיהם ונטלו לעצמם מן החבושים. לשאלתה של ג'ודי את אחד החיילים האם אין ידו משגת לקנות חבוש ומדוע לקח את הפרי מן הפלסטיני, ענה החייל כי כך מתחשק לו. ג'ודי הוסיפה ואמרה שלפלסטינים אין מה לאכול ואין זה ראוי לקחת את המעט שבידם. על כך ענה החייל "מבחינתי שימותו". דברנו עם החיילים במחסום על התנהגותם המבישה וחלקם הגיבו על תלונותינו בהבנה והלכו לבדוק מה קרה. חלק אחר ניסה להרחיק אותנו מהמחסום, ובקש שנמסור לו פרטים אישיים. מי שהיה נוקשה במיוחד היה החייל שלקח את החבושים. סרבנו לתת פרטים והחיילים הלכו לדרכם.

רוב הפלסטינים ברכו אותנו לשלום וגילו הערכה לנוכחותנו במקום. הם אמרו שתהליך המעבר במחסום מהיר יותר כאשר אנחנו נמצאות. הם ציינו שעיקר הקושי הוא בין 05:00 ועד 06:00 כאשר מניחים להם להמתין בקור העז ומונעים מהם מעבר. הם אמרו לנו שמאד חשוב שנגיע למחסום מוקדם בבוקר כדי לזרז את המעבר ולאפשר להם להגיע למקומות העבודה בהקדם. בסך הכל עברו במחסום כשישים פועלים.