בית לחם, מת"ק עציון, יום ג' 13.7.10, בוקר

מעבר רחל -  השעה 06:45. 

בחוץ הרבה מאד עובדים. ימים טובים הגיעו, הפועלים מחכים "לקבלן".  בפנים  4 עמדות, זרימה גדולה של אנשים והבדיקה מהירה.  כל זה נעים לעין אך החריקה התורנית לא מאחרת לבוא:  אבא אמא וילדה אמורים להגיע לבית-החולים. הילדה לאחר ניתוח.  האב נדרש להציג קושן (תעודת לידה) . התעודה כתובה בערבית והחיילת לא קוראת שפה זו. אי-לכן היא מסרבת להעביר את המשפחה.  האב מתעקש ופונה לאשנב אחר והספור חוזר על עצמו.  אחד מאנשי האבטחה פנה לחיילת לבירור ,קבל ממנה הסבר שהתעודה אינה מספקת ואמר לאבי המשפחה וכשהוא התעקש שהכל כסדרו אז החיל ענה לו "רצית לדעת סיבה ועכשו אתה יודע".  אף אנחנו התעקשנו וקראנו לקצין גבוה יותר שקורא ערבית .  הוא בא והכל בא על מקומו בשלום, ומיד. הקלות זה הקלות, ייעול זה ייעול אך להיות אדיב ונדיב לא מועבר בפקודת יום.