בית לחם, יום א' 1.8.10, בוקר

מחסום בית לחם
7:00 בהיכנסי לטרמינל אמרו לי פועלים בחוץ שהיום "הכל זורם" אבל בקושי. דיווחו על מעבר של 40 דקות. אך המציאות בשעה שבע הייתה אחרת והרבה יותר גרועה.
האולם בטרמינל היה סגור בחציו על ידי הדלת החוצה. שלושה חלונות היו פתוחים ולא היה איש. בחוץ היה רעש של המון עם. פתאום שוחררו כמה עשרות אנשים ומילאו את האולם. המעבר היה איטי, כנראה החיילים היו מקבוצה של חדשים. אחד מהם אפילו קרא לי כדי לחקור מי אני ומה אני עושה שם - מעשה שעיכב את כל הממתינים. גערתי בו וצלצלתי למוקד ההומניטארי. הנשים דיווחו על אי פתיחת המעבר המיועד להן.
 
כך היו כמה "גלים", ריק שמתחלף בהמון סוער. צילצולים חוזרים למוקד ואח"כ למת"ק הביאו לבסוף את א' - הסימפטי - מהמת"ק לצד הזה. הוא לא מנסה להחליק, מבהיר את המצב ומדבר עם החיילים הירוקים שעושים הכל לאט. ושוב חוזר הכל: ריק באולים, מלא בצד השני, גל חדש בא ועובר לאט. עוד שעה שלמה.
 
8:00 האולם מתרוקן ואין עוד אנשים בצד השני.
 
יום שחור לעוברים במחסום 300.