עזון עתמה, יום ה' 26.3.09, בוקר

Observers: 
רחל א-ת , אסתי ו נאוה א.
26/03/2009
|
Morning

זה לא מחסום זה שער מרקם חיים, אמר המג"בניק

6:35  אחרי טעייה קלה בדרך הגענו אל המחסום.

לוותיקות שבינינו עזון עתמה יזכיר את מחסום בית איבא בתחילת הדרך: תור של פלסטינים בנקודה רחוקה, קוביית בטון מסיבית לצד הכביש ושני מג"בניקים מנפנפים לפלסטינים להתקרב אחד אחד כשחייל שלישי מאבטח את המצב.

היתה לנו תחושה שלצבא היה חבל להיפטר מכל קובייות הבטון שפונו מבית איבא וחיפשו מקום חדש להניח אותן.

השער החדש מונע מתושבי עזון עתמה (וכמובן מכל מי שאינם תושבי הכפר) לעלות באופן חופשי על הכביש המוביל לכביש 5 ולישראל. היות וחלק מהכפר נמצא מעבר לכביש וכך גם המחצבה ומקומות עבודה נוספים  הודיע הצבא כי כל אחד שירצה לעבור יצטרך להראות אישור שיש לו סיבה טובה לחצות את הכביש.

פלסטינים בעלי אישור מעבר לישראל אינם רשאים לעבור שם. עליהם לצאת במעבר אייל – שם יקלטו על ידי המערכת האלקטרונית.

הפלסטינים מצטופפים מעבר לשער החדש שהוקם בקצה הכפר. בעלי תסריחים עוברים, לעיתים נדרשת התערבות המעסיק המחכה מן העבר השני.  המג"בניק מסביר שהוא והמת"ק הסתובבו בשבוע שעבר בכל האזור שמעבר לכביש ורשמו את כל בעלי העסקים והמועסקים אצלם.  
בצד השער ממתינים אלו שמעברם סורב. יש שרוצים לקצר את הדרך לישראל ולא לנסוע עד אייל, יש שהרישיון שבידם לא נראה לחייל.  על הגדר שלט כתוב בכתב יד שלדברי הפלסטינים כתוב שם שהחל מיום ראשון לא יעבור בשער אף אחד שלא ימצא בידיו תסריך תקף. שגרת כיבוש.

כשאנחנו מקשות איך זה שבמשך ארבעים השנה האחרונות לא היה במקום מחסום/שער - החייל מתנדב לספר לנו שבשבוע שעבר עבר במקום מחבל.