יאיר גולן, שנה כיוון, דבר שלום

יאיר גולן, שנה כיוון, דבר שלום. מיליטריזם יש לנו כבר בשפע

בהמשך למאמר של יוענה גונן (“הארץ”, 31.12), ברצוני להפנות את דברי ליאיר גולן, כמי שהתפקדה למפלגת “הדמוקרטים”. אני מעריכה את גולן על חוכמתו, יושרתו, האומץ להגדיר מצבים בחדות, ההתגייסות לסייע מיום פרוץ המלחמה בהצלת אנשים מפסטיבל הנובה ולאחר מכן בארגון עזרה לחקלאים בדרום.

ואחרי שנאמר כל זה, יש להזכיר כמובן את האומץ לדבר על “התהליכים”, שנהפך למושג; הגיע הזמן לדבר על נושאים נוספים, שאינם קשורים בעבר של גולן כמפקד בצבא.

די לנו מכל “הידענים” יושבי האולפנים, הפרשנים והכתבים הצבאיים, המדווחים ומפרשים לציבור את גבורת ישראל לדורותיה, בימים ההם ובזמן הזה. הגיע הזמן להשמיע קול אחר, נוסף, קול של תקווה לנשים ולאנשים המחפשים קול בהיר, שידבר לא רק על מלחמות ומה צריך לעשות בלבנון וברצועת עזה. קול שידבר על צעדים, ולו קטנים, לקראת התחלה של דיבור אחר. רב לנו מהמיליטריזם. ממנו יש לנו עודף, ואנחנו יכולים להשאיל למדינות אחרות ויישאר לנו עודף.

דבר, גולן, על המאחזים הלא חוקיים העולים כפטריות אחרי הגשם. דבר על ההתנכלויות לרועי צאן פלסטינים בבקעת הירדן, בדרום הר חברון ובגדה המערבית. כי המצב קשה ויזום על ידי מדינת ישראל, ולא רק על ידי “עשבים שוטים“. אין זה טפטוף מברז דולף, זו זרימה מוכוונת, האומרת ותכליתה “כולה שלי”.

כמי שתומכת בגולן ומעריכה אותו, אני קוראת לו להפנות את המילים שלו לנושאים שאינם פופולריים בימים אלה וגם במשך דורות ושנים. דבר, גולן, שנה קצת כיוון. יש ציבור לא קטן, שבינתיים אינו מתפקד ל”הדמוקרטים” בגלל מדי הזית שגולן מתנאה בהם, ומהם יש לנו למכביר. על גולן לשנות את הרמזור לאור ירוק, אור מוכוון לתקווה, ולו קטנה, להתחלת יישום פתרון הסכסוך המדמם שנים רבות כל כך במקום הזה. וההתחלה צריכה להיות בהתכוונות ובמילים ברורות.

הקריאה לשוויון בין אזרחי המדינה, יהודים כערבים — טובה, אך אינה מספקת. גולן, צא וקרא לביטול חוק הלאום לאלתר. דבר מעל הבמות והבהר, כי בלא פתרון הסכסוך, חיינו פה ימשיכו להיות עוד מאותו הדבר וגרוע מזה.

גונן כותבת: “כבר יש לנו ימין… אנחנו לא צריכים שמאל שנראה כמו ימין. דרושים לנו מנהיגים שיהיו די אמיצים כדי לערער על הפרדיגמות הרקובות של הימין, לא חקיינים המתגאים בהחזרת רצועת עזה לתקופת האבן ובתצלומים של מדים על חבל”.שך למאמר של יוענה גונן (“הארץ”, 31.12), ברצוני להפנות את דברי ליאיר גולן, כמי שהתפקדה למפלגת “הדמוקרטים”. אני מעריכה את גולן על חוכמתו, יושרתו, האומץ להגדיר מצבים בחדות, ההתגייסות לסייע מיום פרוץ המלחמה בהצלת אנשים מפסטיבל הנובה ולאחר מכן בארגון עזרה לחקלאים בדרום.

ואחרי שנאמר כל זה, יש להזכיר כמובן את האומץ לדבר על “התהליכים”, שנהפך למושג; הגיע הזמן לדבר על נושאים נוספים, שאינם קשורים בעבר של גולן כמפקד בצבא.

די לנו מכל “הידענים” יושבי האולפנים, הפרשנים והכתבים הצבאיים, המדווחים ומפרשים לציבור את גבורת ישראל לדורותיה, בימים ההם ובזמן הזה. הגיע הזמן להשמיע קול אחר, נוסף, קול של תקווה לנשים ולאנשים המחפשים קול בהיר, שידבר לא רק על מלחמות ומה צריך לעשות בלבנון וברצועת עזה. קול שידבר על צעדים, ולו קטנים, לקראת התחלה של דיבור אחר. רב לנו מהמיליטריזם. ממנו יש לנו עודף, ואנחנו יכולים להשאיל למדינות אחרות ויישאר לנו עודף.