בוקר

מחסום ג'בארה וטול-כרם/ארתאח נטלי א., אלישבע א., מיכלינה ד. 7:30 – 7:45 שער 700 (מעבר טול כרם הדרומי, ליד כפר ארתאח). השערים פתוחים, החיילים נינוחים וידידותיים, האוירה רגועה. הסתיימה הנחת המדרכה במעבר להולכי רגל בצד השערים הראשיים. בצד הישראלי ממתינים מעסיקים בודדים לפועלים, בצד השני – רק פועלים בודדים. לדברי המעסיקים הישראלים, השער נפתח בשעה 7, אך בגלל הסגר והאיסור המוחלט לעבור לצד הישראלי יום קודם, הפועלים לא הגיעו. הם יגיעו כנראה באיחור, כשתתפשט השמועה שהיום המעבר מותר.למעשה, התחלנו הפעם משער זה, כי רצינו לבדוק את מעבר הפועלים בבוקר, אך נצטרך לעשות את זה ביום אחר.מעבר הסחורות מתקיים ללא הפרעות.בזמן שהותינו הקצרה במקום, לא ראינו אזרחי ישראל העוברים לביקור משפחות לצד השני. 7:55 -10:55 מחסום ג'ברה צוות המחסום מתוגבר במילואימניק מג"ב מתנדב. לדברי מפקד המחסום בדרגת סמל, היום סגר. עוברים דרך המחסום, בין צדו המזרחי לצפוני רק אמבולנסים, מורים, צוותים רפואיים וסטודנטים. לג'ברה יכול לעבור רק תושב ג'ברה בעל אישור מעבר מיוחד. התנועה דלילה ועד לשעה 9 בערך אין ממתינים רבים.בצד יושבים שני מעוכבים, לא כבולים. לדברי הן מפקד המחסום, והן המעוכבים עצמם – מהשעה 7. שניהם תושבי כפר א-ראס שניסו לעבור לכיוון טול-כרם דרך המטעים. הם נתפסו ע"י החיילים ו"לומדים לקח". בקשתינו המופנית למפקד המחסום ולחיילים לשחררם איננה מועילה. אנו פונות לסיור קצר בכפר. מהשיחות עם אנשים בג'ברה אנו לומדות, שמעבר הילדים היום היה ללא תקלות, אך שמענו שוב את מה שתואר כבר בדוחות מימים קודמים על המתנת הילדים ליד השער במשך למעלה משעתיים בגשם שוטף לפני כמה ימים. בסדרי מעבר תושבי ג'ברה דרך המחסום אין שינוי. - עקרונית: עוברים לשני הכיוונים, מהככפר ואליו, כל תושבי ג'ברה שקבלו ולקחו את אישורי המת"ק, עם או בלי רכב, בהתאם לאישור. אנשים שלא קבלו אישור רשאים אומנם לצאת את ג'ברה, אך לא לחזור אליה.- מעשית: לא תמיד בעלי האישורים רשאים לצאת מהכפר. בחלק מהמקרים, טוענים האנשים, הם לא עוברים. ככל הנראה, זה תלוי במצב הסגרים עקב ההתרעות. בכל מקרה, כשתושב ג'ברה רוצה לעבור ברכב, לפחות תעודות כל הנוסעים נבדקות. אם למישהו מבין הנוסעים אין אישור מהמת"ק, הרכב לא עובר, לא רק האדם שאין לו אישור, וזה גם כשמדובר ביציאה מהכפר, לא רק בכניסה אליו. במשמרת הינו עדות לכך שהוחזר רכבו של ראש מועצת ג'ברה (ניסו לעבור לכיוון טול-כרם) בגלל איזו אי-התאמה, אולי שגיאה, באישור של אחד מנוסעיו.- מעברם של תושבים שלא לקחו את אישורי המת"ק לפעמים מתאפשר, תלוי במצב הכללי (סגר או לא) ובחייל הספציפי. מפעם לפעם אנו מנסות לשכנע את מפקד המחסום לשחרר את המעוכבים. מאחר ואיננו מעונינות שיעבירם הלאה, דין ודברים בינינו הם על משמעות וחוסר תועלת באותו "לימוד לקח", במאמץ להשיג עבורם שחרור מוקדם ככל האפשר. הם משתחררים בשעה 10:50. התנהגותו של מפקד המחסום ושל חלק מחייליו ביחס לאנשים המנסים לעבור היא לרוב חסרת כל סבלנות, מתנשאת, מחוסרת יחם של כבוד מינימלי. אנו עדות לצעקות ללא שום הצדקה (למעט אולי הלחץ בו נתונים החיילים) ולתשובות בטון משפיל. אנו פונות לחיילים לשנות טון שוב ושוב. לפעמים, למשך זמן מוגבל, זה עוזר. התצפית:- מעבר אמבולנסים מהיר, ללא תקלות, אך מעבר לכך שום דבר בעיני החיילים לא נחשב למקרה הומניטרי.- תושבת טול-כרם עם שלושה ילדים מנסה לחזור לביתה לאחר ביקור אצל משפחתה באיזור קלקיליה. היא נענית בלאו מוחלט וכשהיא ממשיכה להתחנן – גם בתגובות גסות. לאחר נסיונינו הכושל לשכנע, אנו פונות לאבי מהמוקד ההומניטרי. הוא מבטיח לטפל בנושא וכעבור כחצי שעה האישה עוברת.- זוג הורים עם ילדה בת שנתיים ותינוק שרק נולד, תושבי הכפר סור, מנסים להגיע לטול-כרם. בתם בת השנתיים סובלת ממום לב והיא מוזמנת לבית-החולים בטול-כרם לשעה 10:30 להתיעצות עם קרדיולוג מומחה מארה"ב. אחד החיילים מציץ לתוך השמיכה עם התינוק שבזרועות אמו (הוא "מוודא" שזה אומנם תינוק) ובסוף מחליט : "הם לא עוברים. שיבואו לרופא, אם הם צריכים, ביום אחר." אנו פונות במקביל: מנסות לשכנע את מפקד המחסום בחשיבות מעבר המקרים ההומניטריים דוגמת מקרה זה, פונות לדליה, מתאמת הבריאות שמתחילה מיד לפעול בנושא, פונות לנהג האמבולנס שעובר במקרה במחסום בשאלה האם אפשר, ללא תשלום (כי למשפחה אין לכך אמצעים) להשיג אמבולנס עבור המשפחה. בסופו של דבר, מתקבל עבור המשפחה אישור מעבר, גם מפקד המחסום משתכנע, ומגיע גם אמבולנס מטול-כרם ולוקח את המשפחה לבית החולים, ללא תשלום. למרות הסוף הטוב, המתינה המשפחה במחסום למעלה משעה.- אנו מנסות לטפל במעבר של כמה נשים מכפרים מזרחית למחסום אל טול-כרם. אחת מהן מסבירה שצריכה להגיע למרפאה, כי תוצאות הבדיקות שלה אינן תקינות והיא זקוקה לזריקה או זריקות. אין בידיה הפניה, רק תוצאות הבדיקות. לאחר סירוב מוחלט, אנו פונות שוב אל דליה. בשלב מסוים האישה מקבלת אישור מעבר ממפקד המחסום, אך התערבות אחד החיילים גורמת לו לחזור בו. לפני שהספקנו לחזור בנושא לדליה, הנשים המיואשות, שגם קשיי שפה איננן מאפשרות לנו לתקשר איתן, עוזבות. כ-20 דקות מאוחר יותר הן ועוד כמה, יחד 5 נשים, מובאות למחסום ע"י החיילים כמעוכבות. לדברי החיילים – הן ניסו לעבור לטול-כרם דרך המטעים.- אדם המתעקש להסביר שהוא חייב להגיע לטול-כרם נתקל בצרחות של חייל הטוען "הרי אמרתי לו שלא עוברים היום" ותעודתו נלקחת. תגובתינו המידית גורמות לחייל להחזיר את התעודה בו במקום, והאיש עוזב. לפני שאנו עוזבות, אנו מנסות לפנות למפקד המחסום שלא יאריך את עיכובן של הנשים. שני דברים נוספים:לפי המידע שקבלנו (ושמאוחר יותר אלישבע פעם נוספת בדקה טלפונית):1. במקרים של בעיות רפואיות בהן אנו נתקלות במחסומים באיזור, ניתן להעזר במוקד רפואי בטול-כרם, בו יושב רופא ובהתאם לצורך יכול להמליץ על פתרונות, כולל אפשרות לשלוח אמבולנס, ללא תשלום, אל החולה שבמחסום. מספר הטלפון של המוקד: 09-2675510.ניתן להזמין אמבולנס של הסהר האדום בטל. 09-2675214. אנשים שבידם הפנית רופא לבית החולים לא נדרשים לשלם עבור האמבולנס. כמו-כן, לא נדרשים לשלם גם אלה שמתקבלים לבית-החולים, גם אם לא הופנו ע"י רופא.בנוסף, ניתן לפנות באופן אישי לפרמדיק בשם עדי, העובד בסהר האדום בטול-כרם, טל. 052-502202. 2. בעת שהותינו במחסום, הגיע פתאום רכב מסחרי שמספרו 64-676-56 ועליו כתובת "צוות חילוץ שומרון", מתוכו קפץ איש שישב ליד הנהג, במהירות ניגש וצילם במצלמה קטנה את פרצופינו, כשהוא מולינו במרחק של פחות משני מטרים. לפני שהספקנו להגיב, הוא קפץ בחזרה לרכב, הסתובב מהר ונעלם בכביש המוביל פנימה לשטח ישראל.זה לא נראה תמים. האם אפשר לברר אודות החברה, הרכב והנהג או הנוסע?