שקד, עאנין, ריחן

שקד, עאנין, ריחן יום ה' 1.6.06, בוקר צופות: רעיה צ', חסידה ש' (מדווחת)07:40 - 10:40שקד - חופשת הקיץ החלה ותלמידים אינם עוברים. עוברות משפחות עם ילדים לביקורי קרובים. בטרם הגענו אל השער עצרה אותנו אישה צעירה, שהכרנו מביקור קודם שלנו במקום. קצת קשה היה להבין, אבל כבר ידענו שלפחות שניים מארבעת ילדיה הקטנים הם כבדי שמיעה ודיבור, ככל הנראה עקב דלקת קרום המוח שלקו בה. בפגישה קודמת איתה קישרנו אותה עם רל"א (רופאים לזכויות אדם). בפלסטין אין אמצעים לבדיקות ולטיפול בילדים האלה, ורל"א הפנו אותה לבי"ח בנצרת. בפעם זו היא היתה זקוקה לעזרה בקשר עם רופא מומחה, פרטי, בנצרת. היא היתה בדרך אליו עם כל ילדיה, עמוסה בשקיות ובקבוקי פלסטיק מלאי עלי גפן כבושים. ביקשה שנתקשר אל הרופא בארבע אחה"צ ונבקש ממנו שיקל עליה בתשלום. רעיה הבטיחה לעשות זאת. עזרנו לה גם ליצור קשר טלפוני עם קרוב משפחה שהיה אמור לאסוף אותה ברכב. בחור צעיר, קרוב משפחה שלה מטורה, ליווה אותה כברת דרך, אך מכיון שלא היה לו אישור, והוא השאיר את תעודת הזהות שלו אצל החיילים בשער והיה חייב לחזור מייד לפני שהם יעלמו. עאנין - "חגיגת קיץ". השערים נפתחו קצת אחרי 08:30. הרבה הורים וילדים עברו משני הצדדים בשמחה וצהלה.נתקלנו במספר בעיות:1. תושב עאנין שהיה בידו אישור לביקור של יום אחד בברטעה, נשאר שם יותר משבוע. עתה מקשים עליו לחזור הביתה משער זה (תלך לריחן). ידענו שבריחן קודם כל יעכבו אותו כשעה או יותר ואח"כ יעבירו אותו, ובמקום ללכת הישר לביתו הסמוך לשער-עאנין יהיה עליו להשתרך שעות בדרך. לכאורה, יאמרו החיילים: אם יש לך אישור ליום אחד, אסור לך להישאר שבוע, והטרטור מוצדק. אבל בתנאי חיים נורמליים, כמו שלנו, למשל, אדם לא צריך אישור מוגבל בזמן כדי לבקר את קרוביו בכפר סמוך. בסופו של דבר האיש עבר בדרך הקצרה לביתו.2. אשה מעאנין, ששכחה את תעודת הזהות שלה בבית, לא הורשתה לעבור. מישהו אמר לנו שיש לה תעודה כחולה, אך היא כבר פנתה לשוב לעאנין ולא יכולנו ללכת אחריה ולנסות לעזור.מן הראוי לציין שהחיילים לא הצרו את צעדינו, וגם הטיפול שלהם באנשים היה שקט וענייני .ריחן - ניסינו לעבור ברכבנו לצד הפלסטיני על מנת להגיע לגשר ליד זבדה ולראות מה קורה במחסום הפנימי שמתחתיו. הצגנו לחיילים את סיכום הפגישה עם המח"ט, שבו כתוב במפורש שמותר לנו לנסוע ברכבנו למבוא דותן ולחריש (וגשר זבדה הוא בדרך, קרוב מאד למחסום ריחן). החייל הזעיק את מפקד המחסום, תעודות הזהות שלנו נבדקו ומספרי הזהות נלקחו לבדיקה, ולאחר כרבע שעה העבירו לנו בטלפון את הרבש"צ של חריש. כמובן שלא היה לנו מה לדבר איתו, וויתרנו על המעבר. ביחד איתנו עבר עוד ישראלי אחד את התהליך. לא התעכבנו לבדוק אם הוא עבר. לנו נאמר שיש סגר, ואח"כ שמענו ברדיו על אירוע בג'נין, שאולי הוא היה סיבת הסגר. ירדנו בשרוול למגרש הפלסטיני. אשה מבוגרת טענה כלפינו שאיננו מצליחות לבטל את הכיבוש, את הגדר ואת המחסומים, כי בתה, תושבת ג'נין שבאה לבקרה בברטעה, עוכבה ואין מניחים לה לשוב אל ביתה לג'נין.עד שהלכנו לבדוק את סיבת הדבר, הבת עברה.