בוקר

ואדי נאר - קונטיינר, אבו-דיס יום ג', 4.5.04 , משמרת בוקר יעל י.ל., רחל א., חנה ע., יהודית ש. מדווחת: יעל י.ל. יומיים לאחר הפיגוע בציר כיסופים, שבו נהרגה טלי, בחודש ה-9 להריונה וארבעת בנותיה. יום לאחר הידיעות בדבר ההתנחלות של עטרת כהנים באבו-דיס.06:30 בדרך לוואדי נאר עברנו ליד המחסום הנייד של מעלה אדומים\ ביציאה מאל-עזריה. שיירה ענקית של מכוניות עומדת בטור, ממתינים לבדיקה. המוניות עמוסות נוסעים. לא עצרנו, כי מיהרנו לוואדי נאר. 06:45 ואדי נאר - קונטיינר. כשהגענו לא ניכרה כל תנועה במחסום עצמו. 3 שוטרי מג"ב יושבים בו ו-2 רצים לאורך הכביש לסוואחרה לצוד את עוקפי המחסום שבאים מהוואדי. ליד הבית הפינתי שמול המחסום יושבים 7 נהגי מוניות מעוכבים (הן משום שאספו עוקפי מחסום, הן משום שנהגו במוניות עם מספר ישראלי). תעודותיהם נלקחו,כמובן.07:10 החלפת משמרת של מג"ב. ג'יפ מס' 611-127 מגיע עם חמישה חיילים, ביניהם ש' ר', המוכר לנו היטב בהתנהגות הבוטה והפראית. הוא לא מפקד המחסום היום. לפתע הוא נופף בידו אל עבר הנהגים המעוכבים, ויהודית (שמבינה מעט ערבית) שומעת אותו קורא בקול: "איברהים, אתה תחכה פה כל היום". אגב, מפקד המחסום (לא הסכים להזדהות בשמו) ביקר מאיתנו להתרחק מהמחסום ולא לדבר עם המעוכבים. 6 חיילי המגב עמדו כקבוצה, כשהם מצחקקים ומתבדחים בקולי קולות ומלקקים גלידות טילון. יהודית, יעל ורחל, ירדנו לאורך הכביש לבדוק מצב המשאיות ומכוניות אחרות שעל הכביש. חנה נותרה עומדת לבדה ליד קבוצת החיילים, ושמעה אותם שרים "סבתא בואי ללונה-פארק" מאחורי גבה. ברגע שהסתובבה השירה דעכה.בשני צידי המחסום: בכביש מסוואחרה עומדים טנדר גדול סגור + אמבולנס + 3 משאיות עמוסות ירקות. עומדים מעבר לבטונדה, שממנה אסור להם להתקדם למחסום, אלא אם מסמנים להם להתקרב. בכביש מבית-לחם עומדות משאיות מאחורי מחסום הברזל הנייד. למטה בוואדי, שתי משאיות גדולות חונות בעיקול, נדמה לנו שהתייאשו ובשלב מסוים חזרו לכיוון בית-לחם.נהג האמבולנס ממתין על כביש א-סוואחרה לקחת רופא שיגיע מבית-לחם באמבולנס. העברת רופא בשיטת "גב לגב", יופי!נהג הטנדר הסגור (אין בו שום מטען) הגיע משכם ורצה לעבור לחברון, ולדבריו עוכב בקונטיינר כבר 3 ימים. באחד ממחסומי שכם (איזה?) פגעו חיילים בדלתות האחוריות של רכבו.ב-3 משאיות מטען ירקות, שיש להעבירם לבית-לחם ולחברון. 2 מהן ממתינות כבר יומיים, אחת ממתינה כבר 3 ימים. לכולם אישורים בתוקף (עד 29 במאי) ממת"ק חברון. הירקות נרקבים בחום!!יהודית מתחילה בסבב טלפונים אינסופי, שסופו: "יוק!". תחילה לאבי ביטון, שיודע שמעכבים גם משאיות מזון כי יש סגר מוחלט ורק מקרים הומניטריים מותרים למעבר. טלפונים נוספים למשמר הגבול (קצין תלונות אזרחי). שם עונה ליאת, שמבטיחה לבדוק העניין ולחזור אלי, אך לא חזרה. טילפנתי שוב, ובצד השני ענתה מישהיא אחרת, שצריך היה להסביר לה את הסצינה מן ההתחלה. תשובתה: להתקשר למת"ק חברון. 3 טלפונים, כל אחד נענה על-ידי מישהיא אחרת: מורן, סיגל, נאווה. האחרונה ביקשה להתקשר למת"ק עציון. הקשר הסלולארי היה מאד בעייתי, רק שמעתי בחורה בשם מעיין אומרת לי שעניין משאיות הירקות "מוכר" לה, כבר פנו אליה לפני מספר ימים, אבל בכל חטיבת עציון יש כתר ולכן גם משאיות מזון לא עוברות. משאיות זבל עברו חופשי לשני הכיוונים. מעיין אמרה שתנסה לעזור, וביקשה את מספר הטלפון שלנו. התקשרה אלינו כשנהגתי. רחל דיברה על ליבה, והיא חזרה ואמרה שתנסה לעזור. יהודית התקשרה אליה שוב מהבית, והתשובה היתה חד-משמעית: כתר!יעל התרשמה שכל הדוברים שאליהם טילפנתי הם חלק משיטה קפקאית, שמעבירה שיחות מאחד לשני, כדי שאנחנו נצא מותשות וניסוג מכל פניותינו.למרות הכתר, שלפתע הוכרז עליו, היו מכוניות אחדות שעברו עד השעה 09:00 , השעה שעזבנו. ביניהן: מכונית של הצלב האדום שמובילה ציוד רפואי. מכונית של אירגון Faten , אירגון הומניטרי פלשתיני, נהוגה בידי בחורה צעירה, נחמדה להפליא, שבאה מאבו-דיס בדרכה לבית-לחם. תחילה נאסר עליה המעבר, אך מיד כשמפקד המחסום ראה שאנו מדברות איתה הוא קרא לה והתיר את מעברה. היא סיפרה לנו שלפני כמה ימים ראתה אישה שניסתה לטפס במעלה הגבעה אל הרחוב ושברה את רגלה. מכונית אחרת של World Visionעברה לכיוון א-סוואחרה, אך הנהג נעצר לידינו וביקש את הכרטיס שלנו כדי להעזר בנו אם לא יתנו לו לחזור. הוא לא התקשר.08:20 שני גברים (פיני ושוויצרי) מהאירגון האויקומני מגיעים. סיפרו לנו על ההתנחלות באבו-דיס, ואמרו ששתי נשים של האירגון נמצאות שם ממש עכשיו. החלפנו טלפונים. הם נשארו להמשיך ולצפות גם אחרי שהלכנו. אבו דיס 09:30 במלון: 3 חיילי מג"ב יושבים בחצר המלון, ליד הג'יפ שלהם, משוחחים עם מתנחל (לפחות, נראה כאחד מהם). אחד מהחיילים קם, עוצר אישה שגרה בשכונה ומבקש ממנה את התעודה ומוביל אותה אל הצד האחורי של המלון. כמובן שעקבנו אחריהם, וכנראה שמשום כך הסתיימה הפרשה בהחזרת התעודה ובשחרור האישה לביתה.שאלנו מדוע הם שומרים על המלון? "כי ביום חמישי יצאה החלטה של בית-משפט שהמלון שייך למדינת ישראל, ומאז אתמול (יום שני) הבית נמסר למשמר הגבול". ירדנו מעט למטה, לצפות על הבית שצופה על הוואדי מימין, וראינו במשקפת שני שומרי אבטחה פרטית מסיירים על הגג. החלונות היו מוגפים. ראיתי שהם מסתכלים עלינו במשקפת.גבר זקן, נתמך במקלו, הולך לביתו שבתוך מובלעת הגדר, ומספר לנו בעברית, מהולה בערבית, על הכניסה של המתנחלים לשני הבתים ועל החורשה של מוסקוביץ. סיפר שלמעלה יש המון מתנחלים.יעל מנסה ליצור קשר עם הלמוט, אך הוא הוא לא עונה בנייד שלו. מכרה של הלמוט, מוניקה, אדריכלית (אולי עובדת עכשיו עם הלמוט?) מספרת ליעל שעלתה פעמיים לבניין שמעבר לחורשה. פעם אחת לפני חמישה ימים, אז עוד פגשה בבית את בעליו. בפעם השנייה, ביום ראשון (2 במאי) הבעלים נעלמו והמתנחלים ישבו בתוכו.יעל