בית לחם (300)

הגענו למחסום בבוקר לא מוקדם. היה כמעט סוף הרמדאן, עיד אל פיטר עמד בפתח, הלחימה בעזה הייתה קשה ומצב הרוח של הפלסטינים היה בכי רע.

לא היו הרבה פועלים שעברו ואלה שעברו מיאנו ליצור איתנו קשר עין. בשביל המוביל למחסום פגשנו כמה ממכרינו שדיברו אתנו. אחד לעג לנו "באתם לעזור, מה?"

ושני אמר: "חראם! הילדים, הילדים, מה הם פשעו?"

לנו לא היה מענה.

עמדנו כמה שעמדנו ובכ"ז גם ניגשו אלינו אחד או שניים מהאנשים. אחד מבינהם הטיל אשמה על החמאס. גם כאלה יש.

אחרי שעה של מפח נפש חזרנו על עקבותינו. לא היינו במת"ק.