בית לחם, יום ו' 22.2.08, בוקר

Observers: 
אפרת, קלר (מדווחות)
22/02/2008
|
Morning

בית לחם . כשהגענו הכול נראה שקט ואפילו יעיל. עברו מספר פלסטינים, חייכו, ברכו אותנו "תודה שאתן פה, זה הולך מהר!"תוך חצי שעה התפקחנו משאננותנו. נשמעו קולות עמומים של קבוצה מהצד השני וצווחות של חיילת "כל הילדים אחורה,  לוראא,  ארג'עו, גם את גברת – אחורה!"לאחר מספר דקות חזר השקט: הדפו לאחור את מה שדימיינו כקבוצת ילדים ולא נתנו לאף אחד לעבור. הגיע פלסטיני עם אישור מעודכן, לשתי בנותיו יש קושאן, ובכל זאת לא מאפשרים לו לעבור. התחלנו להתקרב לעמדת החיילת ולשאול את האיש מה קורה. אז יוצא מפקד אלינו, מאוד תוקפני ומאיים: 

- הסתכלתי עליכן במצלמות, אתן מפריעות לעבודה, צאו לשם (הוא מצביע בכל ידו הארוכה על הדלת)
 

- מותר לנו לעמוד כאן. - אסור לכן! - מותר לנו, אתה לא מכיר את מחסוםווטש? 

- אם לא תצאו עכשיו אני אעצור אתכן.

 
- רגע, אפשר לשאול אותך שאלה? 

- קודם כל צאו מכאן! (הוא מתקרב מאיים, כמעט הודף אותנו בגופו. לא רצינו שיטיל עונש על הפלסטינים בגללנו, גם לא רצינו ממש להיעצר, לכן נעמדנו בפתח המחסום)
 

- אתה מוכן עכשיו לבדוק למה לא מאפשרים לאיש הזה לעבור עם שתי בנותיו? הוא ניגש, בודק, אומר מילה, הפלסטיני נדרש לחזור לאחור. 

- הוא לא עובר.

 - אבל למה? הרי יש לו אישור מסודר וקושאן לבנות...

 - אני לא חייב לדווח לכן. אתן מפריעות כאן לעבודה. 

- חשוב לנו לדעת אם יש שינוי בנהלים... 

- אני לא חייב לדבר איתכן בכלל. אם תיכנסו שוב אני עוצרinfo-icon אתכן. את הפרטים שלו הוא נתן לנו. ניסינו להתקשר לרוני מהמשטרה כדי שיבהיר למפקד כאן שאכן מותר לנו לעמוד בתוך המחסום. לא היתה תשובה והתקשרנו לחנה ב. הבטיחה לטפל בעניין אבל אמרה שזה לא יהיה באותו יום אלא רק ביום א'.