שיגרת בדיקה ומעוכבים בג'וברה
למרות הפיגוע הנוראי בירושלים באותו בוקר לא הייתה להפתעתנו עצבנות יתר או מתח במחסום.
המחסום היה פתוח להולכי רגל וגם למכוניות ומשאיות שנבדקו היטב. כשהגענו היו במקום כ-8 מעוכבים
שנתפשו כאשר חזרו מעבודה בישראל. הם טענו שהם עומדים מ-9 בבוקר, החיילים הכחישו ואמרו "רק שעה."
.הגענו לשער התלמידים ב 12:30. בדיוק עברו הילדים הקטנים, הג'יפ הצבאי עוד היה במקום. לא היו בעיות.
במחסום רוב המעוכבים היו מעל לגיל 35,חוץ מאדם אחד שקבל עבודה בנתניה והבוס שלו טיפל ברישיון עבודה אך מכיוון שטרם הגיע ל- 35 - הדבר התמהמה. הוא היה כעוס מאד והתוכח עם החייל. הדבר גרם לאגרסיה הדדית ובטח לא סייע לשחרורו. התקשרנו למוקד ההומניטרי של צה"ל לטפל במעוכבים (נוספו עוד כמה) וגם לקמיל שמאד אדיב ומשתדל. שאלתי סגן משנה כמה זמן יתעכבו האנשים והוא אמר: "מוטב להם לשבת פה שעות מאשר לשבת בכלא המגיע להם". לקראת 14:30 חלקם שוחררו. מה קרה לאחרים איננו יודעות.
בעיה נוספת התעוררה כשהגיעה משאית דלק (ישראלית) המחלקת דלק באופן קבוע בתוך טולכרם. מכיוון שהמחסום בטולכרם היה סגור בגלל החלפת השבויים הפנו אותו למחסום ג'וברה אך שם החיילים סרבו לאשר לו מעבר. התערבותו של קמיל שנית, פתרה את הבעיה. בדרך חזרה עברנו בטולכרם והמקום היה סגור. המשכנו לקלקיליה שם המחסום היה פתוח ולא מאויש, אך אחד הנהגים ספר לנו כי מדי פעם חוזרים החילים וסוגרים אותו. על כן כדאי להמשיך לעבור שם.