נתחיל מעניין נקודתי שלא ניתן להתווכח עליו: סמוטריץ’ רומז שהכפר הפלסטיני סוסיא יושב על אדמות מדינה. המדינה עצמה ופליאה אלבק – מי שמסדה את השיטה של הכרזה על שטחים עצומים בגדה כ"אדמות מדינה" – הכירו בבעלות פלסטינית פרטית על הקרקעות של תושבי סוסיא.

צילום: דני רוזנברג. מתוך הסרט הדוקומנטרי סוסיא

.

תושבי סוסיא התגוררו לפחות מאז המאה ה-19 בכפרם אשר הופקע "לצרכי ציבור" בשנת 1986 והוקם במקומו אתר ארכיאולוגי. סמוטריץ’ מנצל עובדה זו כדי לטעון שלא רואים את הכפר הנוכחי בתצלומי אוויר ישנים. בוודאי, הרי רק לאחר ההפקעה נאלצו התושבים לעבור ולהתגורר בחלקותיהם החקלאיות הפרטיות – שם הם מתגוררים כיום על אף הנסיונות הבלתי פוסקים לגרשם מסיבות תכנוניות.

.
צילום הישוב היהודי מתוך אתר הישוב

סמוטריץ’ מציין שיותר מ-470 תוכניות מתאר אושרו עבור הפלסטינים בשטח C בעשור האחרון. למעשה אלו הן תוכניות פיתוח שקדמו לתקופת אוסלו, ושברובן המוחלט מתייחסות לשטחים המוגדרים כיום שטחי  A ו-B – (40% משטח הגדה בסך הכל), שטחים שממילא הרשות הפלסטינית מתכננת בהם ולא ישראל.אבל העיוות המשמעותי ביותר טמון בטענת המשפטן מארגון"רגבים" באשר לאפלייה כביכול לטובת הפלסטינים בתחום התכנון בשטח C. מול עיניו של המשוטט בדרום הר חברון עומדות בשיא הדרן וילות עם גגות אדומים, שלא תמיד נבנו בצורה חוקית, למול פחונים, אוהלים ומערות של פלסטינים שאינם מחוברים למים וחשמל. בניגוד למתנחלים למאה חמישים אלף הפלסטינים החיים בשטח C מלכתחילה אין נציגות כלשהי בועדות התכנון, שהן למעשה ועדות צבאיות. מעניין כיצד היו מגיבים "רגבים" למצב בו כוחות הביטחון הפלסטינים מתכננים עבור ההתנחלויות? הפלסטינים בשטחים גם אינם מצביעים או מיוצגים בכנסת, בבתי המשפט הצבאיים ובבג"צ; הם נטולי כל כוח במימסד. האם סביר שבמצב כזה יופלו דווקא הם לטובה?

.

המנהל האזרחי הוציא צווי הריסה לעשרות מבנים בכפר הפלסטיני סוסיא

.

על פי ארגון "במקום" המסתמך על נתוני המינהל האזרחי – בין השנים 2005-2012, אושרו בשטח C תכניות מיתאר לכפרים הפלסטינים בהיקף של פחות מ-5% מהשטח שאושר באותה התקופה לבנייה עבור ההתנחלויות. גם אם נתעלם לרגע מהעובדה הקריטית שכ-85% מתושבי הגדה הפלסטינים מנועים מלעשות שימוש בכ-60% משטח הגדה (המוגדר כשטח C), עדיין מופלים הפלסטינים באופן בוטה בהקצאת שטחים לבנייה. על כל אלו יש להוסיף במקרה של סוסיא גם את גירוש האנשים מבתיהם ודחיקתם לשטח המיועד לחקלאות. את מי משרתת האפליה השיטתית הזו?

מי שמכיר את תושבי הכפר הפלסטיני סוסיא וכפרים דומים בדרום הר-חברון יודע שמדובר באוכלוסייה ענייה להחריד הנמצאת בשולי החברה הפלסטינית. כל רצונה של אוכלוסייה זו הוא להמשיך באורח חיים חקלאי מסורתי של רעיית צאן ועיבוד אדמה. אם ניקח מהם את היכולת להתקיים, על מי תיפול האחריות המוסרית לרווחתם?

"וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" נכתב בספר שמות, ולא בכדי. את האתוס היהודי המרכזי הזה רומסים כעת ארגון "רגבים" והמינהל האזרחי, שעה שהם מקדמים בכל דרך תוכניות שמטרתן  דחיקה ולא פיתוח המרחב הפלסטיני בגדה. מדיניות כה מפלה ומשפילה פוגעת הן בערכיי המוסר היהודים הבסיסיים והן באינטרס של מרבית הציבור הישראלי שרוצה לחיות בשלום ובכבוד הדדי.

____________________________________________________

הרב אריק אשרמן - מנכ"ל ארגון שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם, העוסק בהבטחת זכויות אדם וצדק חברתי בהתבסס על פרשנות הומניסטית של היהדות