סיפור רמדאן על חסד ללא גבולות | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

סיפור רמדאן על חסד ללא גבולות

חמישי, 1 אוגוסט, 2019

 

סיפור של נחישות, או - כמה מחסומים (וקילומטרים) צריך לעבור כדי להביא תרומות מפלסטינים מצפון ישראל לרועים בבקעת הירדן ?

בשבת 1.6.2019, יומיים לפני תום הרמדאן והחג שאחריו, הגיעה משאית עמוסת תרומות בלוויית שלוש מכוניות + עגלה ועם משפחה וחברים למחסום בכניסה הצפונית לבקעה, מרחק קילומטרים ספורים מקהילות הרועים הפלסטינים השוכנות בצפון בקעת הירדן - ושם מנעו מהם לעבור. לא עזרו ההסברים שמדובר בחלוקת מתנות לחג. שלחו אותם למחסום רחוק יותר - וגם שם שילחו אותם בחזרה. אבל הם היו נחושים להגיע, עשו עיקוף ענק של 220 קילומטר והגיעו בחציית כל הגדה המערבית, לחלק מזון, ציוד לבית, משחקים לילדים ובגדים להרבה משפחות אסירות תודה ונרגשות.

ערבים ישראלים מביאים מתנות לרמדאן לקהילות הרועים בבקעת הירדן
סופסוף פורקים אחרי שעות ארוכות של נסיעה ממחסום למחסום
צילום: 
רינה צור

ואיך זה קרה? המפגש בין ערביי ישראל לקהילות הרועים בבקעה – מפי חברתנו רינה צור:

בחודש שלפני הרמדאן יצא לי לפגוש שתי נשים פלסטיניות ישראליות , פעילות בארגוני שלום, כל אחת  מיישוב אחר בצפון הארץ (בלי קשר ביניהן), ולספר להן על הרועים שאני מבקרת בבקעת הירדן מזה מספר שנים. כל אחת ביקשה להתלוות לביקור כזה. ואכן כל אחת מהן התלוותה ליציאה לבקעה וביקרנו בכמה משפחות של רועי צאן. קרה להן מה שקורה כמעט לכל מי שנפגש בפעם הראשונה עם הרועים - תדהמה וזעזוע לנוכח העוני שבו הם חיים : בלי מיםinfo-icon זורמים וחיבור לחשמל, ללא כבישי גישה, כל רכושם בתוך אוהל לא גדול, בחום המעיק, על אדמה חשופה ללא עץ או ירק, מתפרנסים  מעדר כבשים בלבד. 

הן היו נרגשות מאוד. איך זה קרה שעד היום לא ידעו שיש פלסטינים, בני עמן, שחיים בצורה כזאת. הקשר שלהן עם הרועים היה מיידי. קודם כל השפה. רצו לדעת יותר ויותר זה על זה. החליפו מספרי טלפון.

מהשלב הזה השארתי להן להחליט מה לעשות עם מה שראו. הן ידעו איך להגיע והיו להן מספרי טלפון.

שתיהן חזרו לבקר ,יחד עם משפחותיהן וחברים. הביאו איתן כל מיני דברים. לא על הכול אני יודעת. אחת מהן אירגנה שתי משלחות - לקראת הרמדאן ולפני החג בסוף הרמאדן - כמצוות האיסלאם לתת צדקה בחג. בפעם השנייה היא הגיעה עם כלי רכב פרטיים ומשאית גדולה (של חבר המשפחה), כשהם עמוסים בצורכי מזון, בגדים, כלי בית, משחקים וממתקים לילדים, שאותם קיבלה מאנשים בכפרה, בכפרים הסמוכים ומבעלי עסקים באזור מגוריה. במקרה גם אני הייתי בבקעה באותו יום ונפגשנו. הייתה שמחה גדולה. אני מאמינה שיהיה לזה המשך, ואולי עוד חברים שלהן יצטרפו וייזמו.

 

Rina Zur.png

חברתנו רינה צור, בת 84, מבקרת באופן קבוע את קהילות הרועים בבקעת הירדן. רינה היא מורה להיסטוריה בגמלאות, שהפכה לפעילה פוליטית כבר במהלך לימודיה באוניברסיטה העברית. היא פעילה ב-מחסוםWatch מאז שנת 2004, ובמהלך השנים יצרה קשר עמוק עם כמה משפחות פלסטיניות בבקעת הירדן.