בזכות הטיול : אירית סגולי | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

בזכות הטיול : אירית סגולי

שישי, 23 מרץ, 2018

אין ספק שהעמידה בצד המחסומים (מחסומי מעבר גדולים ,חקלאיים, קבועים, זמניים וניידים) מבטיחה מבט צמוד לפרצוף המתחלף של הבנליות של הרשע והפגיעה בפלסטינים. אך הבעיה העיקרית היא שלמחסום מוצמד תג של "ביטחון". תג שאת השקריות שלו קשה להפריך ע"י הצגת הפן המרושע או הפוגעני שלו.

אך המחסום הוא רק אחת משלל השיטות של פיקוח, דיכוי ונישול, המשיגות את אותה מטרה מבלי להיות כה גלויות לעין. שיטות אלו נשארות לרוב מחוץ לשדה הראייה שלנו, כאשר את מרבית האנרגיה ותשומת הלב אנו משקיעות במחסומים. הדבר לדעתי נוח ורצוי לכובש, המצליח לרתק את הפלסטיני, את התקשורת ואותנו  נקודה שאותה יצר ובה הוא שולט, בעוד שדרכים אחרות הדיכוי והנישול האחרות נותרות בלתי מנוטרות, חופשיות ליצירתיות של המתנחלים, הצבא וכל זרועות הכיבוש.

במהלך "הטיולים" של צוות חברות מחסום Watch לחקירת חסימת הנגישות לאתרי מורשת תרבותית - המהווה  בעצם ניסיון  לדיכוי ומחיקת הזהות ההיסטורית והתרבותית של פלסטינים במרחב הכפרי - אנחנו פוגשות שוב ושוב בשתי דרכים נוספות  להשתלטות על המרחב ללא גדר ומחסום.

  • פיקוח מאיים על אדמות חקלאיות שאינן חסומות בגדר או בשער חקלאי, באמצעות תצפיות צבאיות, כך שהחקלאים לומדים היכן בדיוק לעצור אם אין בכוונתם להסתכן בירי חיילים. 
  • הכרזת  שטחים כשמורת טבע והחלת החוקים האוסרים בהם פעילות חקלאית. דרך פעולה זו היא ערמומית, מתוחכמת, ובעלת הנשימה הארוכה ביותר. ולכן הלימוד שלה חשוב ביותר.

פיקוח באמצעות תצפית  מתנחלים והצבא מרחוק

בכפר פרעתה, הראה לנו עוואד טוויל  ב-7.3.2018 היכן בדיוק הן הנקודות שחקלאי שיעבור אותן לטפל בעצי הזית שבאדמתו הפרטית מסתכן בחייו.

במרכז קו האופק חורשה שסמוכה למאחז חוות גלעד ובה תצפית על החקלאים הפלסטינים
צילום: 
אירית סגולי

 

בחורשה הרחוקה שבצילום יושב הצבא ומשקיף על חקלאי הכפר פרעתה.  "כבר שנתיים אני לא מעז להגיע לאדמות שלי שמתוצפתות משם", אמר עאווד טוייל. לפני שש שנים נתפס עאווד בשדותיו ע"י חייל שציווה עליו לשבת על האדמה ולמתנחל שהיה אתו אמר: "תן לו עם אבן בראש". וכך עשה המתנחל[AT1] .

ייתכן מאד שהטיפול בפרעות שמבצעים בחודשים האחרונים מתנחלי יצהר בחקלאי הכפרים המקיפים את ההתנחלות, כמו התקיפות של הכפר בורין בידי מתנחלי גבעת רונן, סנה יעקב (מאחזים של ההתנחלות ברכה) , יולידו עמדות תצפית של הצבא  בתוך אדמות הפלסטינים, שמטרתן לפקח ולחסום את הפעילות החקלאית בתירוץ ביטחוני.

יצהר שעל פסגת ג'בל סלמן היא עמדת תצפית אחת גדולה כזו. במשמרת של 15.3.18[AT2]  לבורין ומדאמא הראה לנו חקלאי ממדאמא היכן פצעו מתנחלי יצהר רעולי הפנים את בנו במוט ברזל כאשר ניסה עם חבריו למנוע מהם לפגוע בעצי זית צעירים של הכפר

 נישול באמצעות הכרזת "שמורות טבע"

שטחים חקלאיים של פלסטיניים הופכים לשמורות טבע

ב- 9.3.2018, תחת אבטחה כבדה, התקיים "יום האביב" בשמורת נחל ואדי קנה (ראה תמונה), שבה מצויות אדמות חקלאיות של תושבי כמה כפרים, ביניהם דיר איסתיה וקרוות בני חסן . אוטובוסים עם קבוצות ילדי מתנחלים  מרחבי הגדה הגיעו  לטקסי "יום האביב" בנחל ואדי קנה המוקף בהתנחלויות, שגם נגסו מאדמותיו לצורכי בנייה ודרכי גישה מההתנחלויות ישירות לוואדי. 

איזור ואדי קנה הוכרז שמורת טבע בראשית שנות השמונים , אך רק כעבור שלושים שנה התחיל תהליך אכיפת חוקי השמורה הכוללים בין היתר, איסור על נטיעת עצים חדשים במקום עצים שמתו, הגבלות על שיקום טרסות ועוד. ברור שכאשר עץ חקלאי מת, ונאסר על בעל הקרקע לנטוע במקומו עץ חדש ומוציאים צווי עקירה לעצים צעירים -  מסלול ההידרדרות של השטח החקלאי ברור והפרנסה של החקלאי תיפגע. בשמורת נחל קנה מותר עדיין לפלסטינים לטייל, אך החקלאות הולכת ומצטמצמת .

שמורות רבות ברחבי הגדה הן במצב תכנוני דומה לזה של נחל ואדי קנה. על אכיפת החוקים כרגע רק רומזים. שלב שלב!. כך למשל שתי שמורות טבע, המקיפות את ההתנחלות חלמיש: האחת בשם יער דיר ניזאם, שממנה נגסה ההתנחלות קרקעות לצורך בניית בתים, הקמת מכון לטיהור שפכים וכרם זיתים מגודר; והשנייה שמורת יער אום צפא  (או שמורת חלמיש), שבה אדמות פרטיות וכרמי זיתים של בני נבי סאלח.


 

7.3.18

 

ביקור ילדי מתנחלים לרגל "יום האביב" בנחל ואדי קנה תחת אבטחה צבאית כבדה ומחסום בכניסה לואדי
צילום: 
אירית סגולי

גישה חסומה או מוגבלת לבתי תפילה מוסלמים

הצות שלנו חקר, צילם ותיעד במהלך השנתיים האחרונות 35 מקומות קדושים לפלסטינים ברחבי הגדה, שגישת הפלסטינים אליהם חסומה או מוגבלת. רבים מהם בשמורות טבע כ-8 מהם בשמורות שנמצאות בתוך התנחלויות או שהתנחלויות חולשות עליהן (כדי לסבר את האוזן, דמיינו בית כנסת בשמורת טבע  שבלב יישוב פלסטיני שהכניסה אליו אסורה על יהודים...).

הסקר שריכזנו כולל עדויות של הפלסטינים על הפולחן המסורתי וכאב ההרחקה ממנו, ומכיל מפות ותצלומים מהעבר וההווה. הסקר נמצא כעת בידיה של עו"ד נטע עמר, המטפלת בהיבטים משפטיים בכפוף לאמנה הבין-לאומית, העוסקת בהפרת זכויות אדם וחופש הפולחן של הנכבש ושמירת אתרי המורשת שלו. הסקר יפורסם באתר מחסוםWatch, כך שניתן יהיה להזין ולעדכן אותו במידע רלוונטי און-ליין.

 

ממחסום למרחב

 לפני כשנתיים, כשהגענו במסגרת משמרת מחסוםWatch לכפר נבי סאלח, היה המחסום סגור. נא'גי תמימי (היום ראש הכפר) יצא אלינו ושאלתי אותו על המחסום. הוא הניף את ידו וענה: "נו, כמה כבר אפשר לדבר על המחסום? " ואז יצאנו מהמחסום לסייר אתו בסביבה. נכנסנו לשמורת יער אום צפא ולשמורת יער דיר ניזאם. נאג'י הראה לנו  היכן מכון השפכים של חלמיש וכרם הזיתים שהקימו מתנחלי חלמיש בשמורת יער דיר ניזאם. הוא סיפר על אתר העתיקות חובלתה, שכילד למד לשחות בבור המים הצמוד לו והיום הוא כלוא בתוך ההתנחלות חלמיש. עברנו ממעיין עין כוס (מעיין הקשת) שהפך למעיין מאיר )השם שנתן לו הכובש(. עלינו אתו לאתר העתיקות תיבנה ולמערות הקבורה הענקיות בפיתחת הכפר דיר ניזאם.

מאז אותו טיול, אנחנו מגלגלות במשותף עם נא'גי תמימי תקווה להשמיש את מקאם נבי סאלח,  לפעילות קהילתית ולחוגים לילדי נבי סאלח בנושאי סביבה, היסטוריה וארכיאולוגיה. ללמדם שההיסטוריה הפלסטינית לא מתחילה ולא נגמרת עם הכיבוש הישראלי.