דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פוואר, סנסנה (מעבר מיתר)

אנו מקדישים את המשמרת לזכרו הברוך של ח"כ סעיד אל חרומי ז"ל.

מעבר מיתר עכשיו גדול יותר מתרקומיא, מבחינת מספר הפועלים העוברים בו. החניה מתפשטת לאורך כביש 60 מזרחה, וגם צפונה.

1. בצמתים יותר חיילים לאחרונה: בכניסה לסמוע, רכב צה"לי ומחסום נייד. גם בכניסה לדהרייה. גם בכניסה לאל-פאוואר. וכן ליד דיר ראזח, עמדה על כביש הכניסה וגם חיילים בפילבוקס על הגבעה.

2. אנו פונים לכיוון חורסה. בכביש חולפים מתנחלת פה ומתנחל שם, כנראה מנגוהות, ללא חשש.

3. אנו עוצרים לקפה אצל תאופיק שחתית. הוא למד הוראת דת האיסלאם באוניברסיטת חברון אבל החליט שהפרנסה מהוראה לא משהו. לכן עבד שנים בישראל בבניין, מכאן גם העברית הטובה שלו. כך חסך גם לחתונה, גם לרכישת מגרש, גם לבניית הבית וייסוד חנות חומרי הבניין שלו – גם מתנחלים קונים אצלו. יש לו אישור כניסה לישראל כסוחר, כי הוא מעל גיל 55 וגם מחוסן פעמיים.

4. הוא מסב את תשומת ליבנו לחבורת חיילים על המדרגות לפני חנות ממול, כמובן ללא מודעות שנוכחותם מרתיעה לקוחות פוטנציאלים. אומר שסתם מסתובבים בעיירה. אנחנו מחליפים חוויות על שימוש בביטוי "שופוני", תראו אותי, כביקורת צינית על התנהגות רהבתנית ואדנותית ומשפילה, גם בפלסטין וגם בעברית מדוברת.

5. אני שואלת על מגדל המים באופק ממול, מדרום. זוהי אספקת המים מטעם הרשות הפלסטינית. על גג הבריכה שני עמודים, על האחד כדור למעלה וכדור למטה הקבועים במקומם, על האחר כדור שהוא למעלה כאשר הבריכה מלאה ואז יורד לאיטו עם הזרמת המים לשכונות לפי התור, אחת בכל יום. המים לא יקרים (5-7 שח לקוב) אבל אף פעם אינם מספיקים, ולכן יש פגיעה בפרנסה – צמצום המרעה וגם החקלאות. כאשר לא מגיעים מים למישהו, צריך לקנות מים במיכלית שעולים פי 3. לגבי הצריכה הביתית, כאשר מזרימים מים, כל משפחה ממלאה את המיכל על הגג ואם יש לה בור אז גם אותו.

6. אנו ממשיכים מערבה. משמאל בכניסה לחוות נגוהות כבר אין שלט עם שם החווה, אבל יש מחסום רכבים צהוב.

7. אנו חולפים על פני בית עווא מימין ומחליטים לנסות להיכנס לישראל דרך מעבר נגוהות. החייל שומע שאני מירוחם ועושה סיבוב דרך נגוהות ולא דורש תעודה. מ' מתבקש להזדהות. הסמל יורד גם הוא לבדוק. מתייעצים בקשר (מ. אומר שמי שקובע זה הרבש"צ של נגוהות. מתנחל קובע על הצבא ולא להפך). משחררים.

8. חזרה דרומה בכביש 458. מימין היישוב נטע, מפוני גוש קטיף שסרבו לשם שנקבע להם תחילה, מירשם, על פי הכפר הערבי מדרום מזרח להם, בית מירסם. מ' מספר כי מאחורי נטע יש אתר גדול של מערות נטושות ששמשו למגורים עד שהאנשים עברו לדורא ולסביבתה.

9. פונים מזרחה לכביש סנסנה המתחבר לכביש 60 מדרום למעבר מיתר. הכביש מתפתל בין יערות האורן המסמנים את תחום ישראל של הקו הירוק, ההתנחלות עצמה מצפון לכביש מעבר לקו הירוק, סופחה לישראל כמו בית יתיר.