הריסת בית בכפר סיקא. צער ובושה

חומת ההפרדה לאורך כביש 358 (דרום מערב הר חברון) עוברת ממש על הקו הירוק על פי הסכמי שביתת הנשק. לאורך החומה מכיוון דרום לצפון, נמצאים הכפרים הפלסטינים העתיקים אל בורג', סיקא, בית איבא .הכניסה לכפרים האלה היא ממחסום נגוהות . השטח הזה על פי הסכמי אוסלו הוא בשטח B (בשליטה ישראלית ופלסטינית) והכפרים עצמם הן בשטח  A (שליטה פלסטינית).

נסענו היום למשמרת דרך מחסום נגוהות. לפנינו נסעה שיירה ובה דחפור D9, רכב של המינהל האזרחי, שני טרנזיטים גדולים של משמר הגבול ועוד שני כלי רכב צבאיים .עקבנו אחריהם כי מראות כאלה אנחנו מכירים מהנגב. כך נראה מבצע של הריסת בתים .אנחנו הגענו למקום ההריסה דרך הכביש שהיה אחרי השלט האדום המזהיר מכניסה לשטח A. כוחות ההרס באו מאחור, על מנת להימנע מנסיעה דרך הכפר, כנראה ביקשו לא לחולל מהומה יותר גדולה  ממה שהיתה.
חטאם היחיד של בעל הבית והמשפחה שהם בנו בית קרוב לגדר ההפרדה. צה״ל  קיבל אישור מיוחד מבית המשפט הישראלי להרוס מבנים חדשים בשטח של הרשות הפלסטינית (שטח A) אם נבנו קרוב לגדר (נדמה לי שהטווח הוא חצי ק"מ). לכן ההריסות מתבצעות גם בשטח A שאמור להיות בשליטה בלעדית של הרשות הפלסטינית .המשפחה הפלסטינית הייתה מופתעת. הם לא קיבלו שום צווי הריסה .הבית עצמו  גובל עם אחד מבתי הספר של הכפר.

כשהגיעו הצבא עם הדחפור והרכבים נזעקו אנשי הכפר לעזרת המשפחה ופרצו בעימותים עם שוטרי משמר הגבול, שהרחיקו את האנשים מהמקום. כל אותו זמן ילדי בית הספר השקיפו מחצר בית הספר. ככה יוצרים שנאה.

אנשים הסתכלו עלי בשנאה תהומית. להיות אשת שמאל לא פוטר אותי מאחריות לכיבוש. ובכל זאת, היינו שם לתעד. יש לנו בערך 100 תמונות וכמה סרטונים .הסתלקנו משם בהרגשה כבדה  לאחר שמשמר הגבול החל לזרוק רימוני הלם ולפני שהשליך גז מדמיע.

הסיפור הזה לא עניין מספיק את העיתונאים שדיווחתי להם עליו. איך אמר לי אוהד חמו:  שגרת כיבוש. ואני לא יודעת לאן להוליך את הצער והבושה!