דרום הר חברון, סנסנה, יום א' 17.8.08, בוקר

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
לאה ש', פאולה ר' (צלמה ומדווחת)
17/08/2008
|
בוקר

06:45 – 10:30

מעבר סנסנה-מיתר
בניגוד למספר פעמים קודמות שבהם הגענו ביום ראשון ופגשנו פועלים מרוצים מקצב המעבר, הפעם בשעה שבע פועלים רבים עוד המתינו בחוץ. מסרו לנו שהבדיקה הייתה סבירה עד שעה 6 כששני האוטובוסים הראשונים של משפחות אסירים הגיעו. ואז נעצר המעבר. עם הגיענו, המעבר היה מהיר יותר. התברר שהיום רק שתי עמדות בדיקה פעלו עקב תקלת מחשב. זאת לדברי האחראי, יהודה. ובנוסף לכך, הבדיקה הייתה איטית לדבריו, בגלל התראות.

מה שהטריד את הפועלים במיוחד היתה הפעלתה מזה שבועיים של מכונה חדשה במתקן. מכונה זו נוספת למכשיר הבדיקה הקיים בכניסה למבדק. מערכת בדיקת אדם זו, ובר"ת: מב"א, המצויה בחדר נפרד, משמשת לדברי יהודה לבדיקה מדוקדקת נוספת כדי להבטיח שאין מעבירים אמל"ח - אמצעי לחימה - כמו אקדח תחת בית השחי, למשל, והלוא לשם כך קיימים האמצעים הסטנדרטיים! הוא הסביר שמכונה כזו נמצאת בשימוש באי-אלה שדות תעופה בארה"ב. פועל אחד ציין, ובצדק, שכל-כך הרבה חוקרים כדי להילחם בסרטן והנה מכניסים מכונה שמגבירה את הסכנה לתחלואה.

חשוב לברר באיזו מכונה מדובר והאם משרד הבריאות והמשרד לאיכות הסביבה אישרו את הכנסתה לשימוש ובכלל, מדוע להוסיף מבדקים לפועלים המבוגרים, המטופלים במשפחות ונמצאו כשרים לזכות בתסריך המיוחל. 

השירותים בצד הישראלי נפתחו רק בסביבות שמונה, לכבוד ביקור משפחות האסירים.

כביש  60 ו-356

ניכרת תנועה ערה של כלי רכב פלסטיניים על הכביש.  

הבטונדות מפוזרות לאורך הכביש, כמו גם הגבהות העפר והסלעים. בצומת הכבשים הכביש פתוח לכלי רכב, אך חסמו את קיצור הדרך להולכי הרגל.

הכניסה לבני נעים חסומה. הכרם של מנחם לבני שמצוי ליד הכניסה לכפר מאובטח על-ידי שער ברזל כפול כמו זה שמצוי בכניסה למת"ק. עד לכרם מוליך כביש ומשם והלאה דרך עפר. (בתמונות כאן)

התנועה בכביש חלחול-חברון זרמה. לא הייתה נוכחות צבאית בצומת שיוך-סעיר.

התנועה בכביש חלחול-חברון זרמה. לא הייתה נוכחות צבאית בצומת שיוך-סעיר.


אל בקעה
- כפר קטן הנמצא מול הכניסה לקריית ארבע. עצרנו לקנות עגבניות אצל בעל חלקה. האיש סיפר שביום חמישי הגיעו מהמינהל ורצו להרוס את כל הגידולים.
"למה?" שאל האיש.
"כי אתה גונב מיםinfo-icon", ענו לו.
"זו זכותי לחיות", ענה האיש, "אני חי תחת כיבוש ואתה גונב את מי בורות המים
של בית-הספר".
האיש סיפר לנו כי נגד כל בתי הכפר הוצאו צווי הריסה. הם נמצאים ישירות תחת שלטון הכיבוש ולא מפסיקים להתנכל להם. בית-ספר לא מרשים להם לפתוח ואף לא מרפאה. הם אינם מקבלים שירותים בסיסיים מהמינהל, שמחויב לדאוג לצרכי האוכלוסייה. ד"ר מוסטפא ברגותי פתח מרפאה במקום בתוך בית מגורים, כי כשביקשו לבנות מרפאה, קיבלו מייד צו הפסקת עבודה ולאחר מכן צו הריסה.

אף צידי כביש 356 "מעוטרים" בהריסות של סוכות המכירה של מוכרי פירות הקיץ, בתואנה של מפגע בטיחותי. (הלוואי היו דואגים לבטיחות בצומת סעיר-שיוך לפני בית הספר לבנות, כשהילדים נאלצים לחצות את הכביש המהיר, ללא כל שלטי אזהרה.) 

לא נכנסנו לחברון, כי ממילא במהלך חופשת התלמידים אין כמעט תנועה בעיר הרפאים.