חמרה (בקעות), תיאסיר

צופות: 
רותי תובל (מצלמת) רחלה חיות (מצלמת ומדווחת)
06/02/2014
|
אחה"צ

 13:50 – 15:50

 

12:00 מחסום בזק - עברנו.

 

עצרנו בצומת (שלפני העלייה לתיאסיר) כדי להוריד בגדים ושמיכות למשפחה, שחיה בעבר מדרום לכביש והיום מצפונו, לאחר שמדינת ישראל הרסה את בתיה. טנדר צבאי מסורג נעמד לידינו על הכביש והורה על העמדת משולש וכיוצא בזה. לבסוף הצבא עזב אותנו ואנו סיימנו את משימת הבגדים.

 

12:30 מחסום תיאסיר

בניגוד למאבק שניהלו נגדנו החיילים בביקורינו הקודמים, הפעם התקבלנו בסבר פנים יפות. נשאלנו לשלומנו, ביקשו שלא נצלם, הציעו לנו שתייה, ואחד החיילים – עולה חדש מצרפת ניגש כדי לשמוע מי אנחנו וגם כדי לספר על עצמו (ציוני נלהב, מבוגר יחסית לחיילי כפיר, ומאמין בצורך לקיים ולשמור על גבולות הארץ המובטחת ...).

עדר הפרות נהנה מהירק ומהרעייה בשטח המחנה העזוב. המיניבוס של התלמידים עבר הלוך וחזור פעמים או שלוש.

תנועה של משאיות קטנות וגדולות, וכן מוניות. נהגי המונית מגישים לעמדה צרור של תעודות זהות ולאחר עיון לא קפדני הן מוחזרות. נהגים נשאלים: לאן? מאין? לשם מה? תאי המטען נבדקים. החייל מספר שעיקר העומס בין 5 ל 6 בבוקר ואחה"צ.

13:15 עזבנו

 

דרך אלון / כביש 578 -  סוללת העפר היא תזכורת חשובה למי שעלול להתבלבל נוכח הירוק שמסביב, עדרי הצאן והמדרונות המכוסים בעיריות פורחות.

 

13:40 מחסום חמרה

כאן ניסו לגרש אתנו, בניגוד לאדישות אלינו שאפיינה את החיילים בביקורינו הקודמים.

מייד עם בואנו ראינו ממזרח טור של 10 מכוניות שבתוך דקות התארך ל 16, המשיך להתקצר במעט ולהתארך כל זמן שהותנו במקום. במדידת הזמנים היה אוטובוס מלא שהמתין יותר מ 20 דקות, היו אחרים שהמתינו רבע שעה. היה מי שצעק לעברנו: "מה זה? יש כאן ילדים קטנים ואנשים חולים, למה כל כך הרבה זמן?" נהג האוטובוס צעק לעברנו שככה זה כל יום, כל יום. העברת המכוניות נעשתה באיטיות, לעיתים תוך יציאה מהמכונית ובדיקות.

חייל מתעניין, ומגיב ב "אה" לשמע שמנו M.W.  טנדר מאזדה עם לוחית רישוי ישראלית הגיע משטח A. שני חיילים (אחד עם רובה מאיים ואחר - באפוד מת"קinfo-icon) ביקשו שנזוז.  אתם מפריעים לפעילות. "אני מבקש שתלכו כדי שלא אזמין משטרה....כרגע את מפריעה למילוי תפקיד צבאי". כאשר הגב כבר היה אליהם בדרכנו אל השיירה המתארכת, הוא נשמע כך: "תותח מחסמבו ...יש כאן את שתי המבוגרות פה, שלוקחת את זה בסבבה בלאט, כדאי ש ???" הדיבור פסק אולי חיכה לתגובה אולי סתם נמאס לו להציג. (חסמבו זה שם הכלב המקומי שמסתובב במחסום).  14:15 לאחר שהחיילים הפנו את המכוניות לשני נתיבים וזרזו  את הבדיקות - התור התקצר והמעבר היה מהיר יותר – ועדיין מחסום!!

14:25 עזבנו

 

14:40 סמוך להתנחלות רועי ראינו שתי נשים יושבות ומחזיקות חמור קשור בשרשרת. בשדה רעו כבשים. המראה הרגוע הזה הופרע בשל רכב צבאי וחיילים חמושים שהקיפו אותן. נסיונות לשוחח עם החיילים נתקלו בשטף של נאצות וקשקושים, נוסח "אתם שמאלנים נמאס מכל החארטות שלכם ... " הם הצביעו על השלט "שטח-אש" כעילה מספיקה לעיכוב הרועות. התקשרנו לחנה וביקשנו שמישהו במת"ק/במינהל ידע על מעצרן. הרועות נפנפו לעברנו כאילו ביקשו שלא נעזוב (?). חיכינו. הגיע גם רכז ביטחון שוטף צבאי של ההתנחלות רועי (קודם לכן ראינו את אותו רבש"צ עוסק בתיקון גדר ההתנחלות). גם הוא לימד אותנו פרק בהלכות הגנה על המולדת ובמשמעות הפרעה לכוחות המגן. הבנו שהם (וגם אנחנו) מחכים לבואה של ניידת משטרה.

 

15:10 הרועות והעדר שוחררו (לא יכולנו לברר אם קיבלו קנס או לא). שלושת השוטרים ממעלה אפרים, מיודעינו מהמשמרות הקודמות, העירו לנו על חנייה אסורה בשולי כביש.

 

15:20 הורדנו שמיכות ובגדי חורף בחאלת מכחול.

 

15:50 בזק - עברנו