יום אחד של "חופש הים" | מחסוםווטש
אורנית, מהצד הזה של הגדר

יום אחד של "חופש הים"

שבת, 5 אוגוסט, 2017
פעם ראשונה בים
פעם ראשונה בים
צילום: 
ארנה נאר

"לפעמים הייתי רוצה שיזרקו את כל הערבים לים, ויזרקו לשם גם את כל היהודים, וכל מי שעוד רוצה יצטרף. אחר כך הם יצאו ויאכלו יחד אבטיח וארטיקים, ונראה לי שיהיה קצת יותר טוב..." -  כך כתב יאיר אושרוב, מתנדב בפרויקט ימי-הים של קבוצת  Min-El-Bahar, המארגנת ימי כיף בחוף הים לילדים ולנשים מכפרים בשטחים הכבושים, שרבים מהם רואים את הים לראשונה: כל כך קרוב, וכל כך רחוק...

כל קיץ זה 11 שנה, מארגנות חברות  Min-El-Bahar ימים של שחייה, פעילות וכיף  לילדים פלסטינים מכפרים בגדה המערבית בלוויית אמותיהן. רבים מהמשתתפים לא היו בים מעולם – מעולם לא שחו במים המלוחים, לא גלשו על הגלים, ולא בנו ארמון בחול. מ-15 משתתפים בשנה הראשונה צמח הפרויקט בחמש השנים  האחרונות ל-1,400 משתתפים - 24 קבוצות - בכל קיץ.   

הפרויקט נוסד בידי קבוצה קטנה של מתנדבות מחסוםWatch והוא פועל כל השנים בעזרת מתנדבים מסורים רבים. הוא מנוהל וממומן בצורה עצמאית, אך זוכה לתמיכה רעיונית ומעשית מלאה של ארגון מחסום.Watch חברות הקבוצה דואגות כמה חודשים מראש להשיג היתרי מעבר יומיים לכל המשתתפים לתאריכים המבוקשים, לארגן את ההסעות, לגייס מתנדבים להשתתף בפעילויות וגם להשיג מתנדבים להכנת הכיבוד. חברות הקבוצה והמתנדבים מלווים את קבוצות הילדים והאימהות כל היום – משחקים איתם, לומדים להכיר אותם ולבלות יחד בשפה משותפת, ולפעמים בשפת הסימנים.

הילדים והאמהות נהנים מהים
בשמש ובצל סופסוף - בים
צילום: 
אנטיה שדה
נפלא להשתעשע במים
נפלא להשתעשע במים
צילום: 
ארנה נאר

אחד המתנדבים המסורים בפרויקט מספר על החוויה המרגשת:

חופש הים

יאיר אושרוב

כשמדברים על מלחמות וכיבושים, מסבירים על הפגיעה הנלווית בזכויות הטבעיות – חופש הביטוי, חופש התנועה, חופש המצפון, ועוד זכויות ערטילאיות אחרות שלא ברור מה הן בדיוק אומרות. אבל לא מדברים על חופש הים. לא מדברים על זכותו של כל אדם לדרוך על החול החם, על הזכות להיכנס לגלגל גדול ולצוף במים, על הזכות להתמסר עם כדור ועל הזכות להתרסק במים כשהוא עף מעט רחוק מידי. לא מדברים על הזכות למלא דליים ולבנות ארמונות, על הזכות להבריח דגיגונים, לפגוש לראשונה את היצור הזה קנדיל אל-בהר, רק כדי להיצרב ואחר כך על הזכות להימרח בחומץ. לא מדברים על הזכות לתערובת המושלמת של שמש, אדמה ומים שאפשר למצוא רק בחוף. לא מדברים על העייפות המרגיעה שבסיומה של יום ים מוצלח.

אז ליום אחד, נפלה בחלקנו הזכות, לתרום מעט לחופש הים של מישהו אחר. נכון, זה היה רק לכמה שעות, ונכון שהים היה מתוחם ומצומצם, אבל בינתיים ניאלץ להסתפק בכך. הובילו את החבורה הילדים היותר גדולים שללא פחד הסתערו ראשונים למים. בתרקומיא כנראה לא שמעו שאריק איינשטיין איננו והחולצה האדומה היא כבר לא מציאה, וזה יכול להסביר את גופיות "הפועל" התואמות שהם לבשו. יחד עם זאת, בכל הקשור לספורט וכדורים, ניכרה יכולת גבוהה ביותר והרבה מוטיבציה. הילדים היותר קטנים מעט חששו, אבל מהר מאוד הם כבר שכבו להם על גלגל כאילו הייתה זו להם החופשה השנתית בריביירה. זה כנראה גם בזכות טוני שהשרה את האווירה הרגועה והבטוחה. הקטנה והחמודה ביותר, הסתלבטה לה בג'קוזי הפרטי, מאמצת לה את האני לדודה ליום אחד. והאמהות, הן לא סתם שימחו אלא עשו שמח, במים ולא פחות מחוצה להם. אמנם לא הייתי בהמשך ביפו, אבל אני בטוח שהן המשיכו עם השמחה גם לשם.

היה גם נחמד לראות היום שלמשך כמה שעות היו במים שתי קבוצות ילדים, ערביםinfo-icon ויהודים. הם אמנם לא שיחקו במשותף וכל קבוצה היתה בשלה; אבל הם גם לא הפריעו האחת לשנייה, כיבדו איש את זכותו של האחר להנות מהים, ואולי לראשונה ראו שהילדים מהצד השני, הם ממש כמוהם, ילדים.

לפעמים הייתי רוצה שיזרקו את כל הערבים לים, ויזרקו לשם גם את כל היהודים, וכל מי שעוד רוצה יצטרף. אחר כך הם יצאו ויאכלו יחד אבטיח וארטיקים, ונראה לי שיהיה קצת יותר טוב.