בקעת הירדן: שנת 2019 הסתיימה, ליווי הרועים ימשיך

צופות: 
ריטה מנדס-פלור (מצלמת, מדווחת), אריק אשרמן (נוהג) ודויד שולמן, מאנגלית שולי בר
31/12/2019
|
בוקר

יום שטוף שמש יפהפה מלווה את הצאן והרועים הבדואים, הרועים מעל בקעת הירדן הכבושה, בין שדות של כרכומים. והוא נשאר יום יפה, ללא הפרעה מצד נערי הגבעות ממאחז מלאכי השלום (שלום ממש...), שבשבוע האחרון תקפו את הצאן אף ביתר באלימות.

ראינו מרחוק ג'יפ צבאי וכמה חיילים מסתובבים לידו, אבל הם נשארו במרחק ונראה שהם לא מתעניינים בנו. אולי  סוף סוף הבינו שהתפקיד שלהם הוא להגן על הבדואים ולהרחיק את הנערים האגרסיביים משם, אך זו היתה משאלת לב, כמובן. בתום הליווי בדרכנו חזרה, שלושה פעילי שלום, ניגש אלינו אחד החיילים ואמר שהצבא מבצע אימונים וכי עלינו (!) ליידע את הרועים הפלסטינים על כך. באותה עת הבדואים והצאן ירדו לעבר המעיין של ראשאש במורד הרכס, וכבר היו מחוץ לסכנה.

בעבר הצבא הרשה לבדואים לרעות בגבעות האלה, שאומנם מוכרזות כשטחי אש אך למעשה כמעט ולא מתאמנים שם. בימים המעטים שבכל זאת תרגלו במקום באש חיה, הם טרחו להזהיר מראש את הבדואים לבל ייכנסו לשטח. אבל מאז הוקם המאחז מלאכי השלום (2018) ללא שום החלטה של המדינה, או המינהל האזרחי או גורם ישראלי רשמי אחר, הצבא משתמש בתירוץ "שטח אש" כדי להרחיק את הרועים משדות המרעה שלהם, בעוד שנוער הגבעות הפולש, חופשי לרעות שם ללא הפרעה וגם לתקוף את העדרים והרועים.

חשבנו שנערי הגבעות שומרים מרחק היום כי אולי הצבא הזהיר אותם מראש על האימונים הצפויים, ורק לבדואים לא סיפרו על כך. אך כשהגענו למאהל, גילינו שהחיילים באו בעשר בבוקר כדי להזהיר את הנשים הבדואיות, בעוד שאנו ראינו את הצבא הרבה קודם, ובוודאי שהם כבר ידעו אז על האימונים המתוכננים.

כולנו יכולנו להיקלע לאיש צולבת...