כפרים: דומא וקוסרא

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
עלייה ש' (אנגלית), אנה ש' (אנגלית), נטלי כ' (עברית), מוסטפא (נהג ומתרגם).
31/10/2018
|
בוקר

בעיות עיקריות: הבעיה העיקרית של שני הכפרים היא הגבלות בעיבוד האדמות שנמצאות על המדרונות בקרבת ההתנחלויות הישראליות. החקלאים הפלסטינים מפחדים מהטרדות מצד מתנחלים, ובנוסף צה"ל סוגר את האזור לעיתים קרובות ואז החקלאים אינם יכולים להגיע לאדמות שלהם. הבעיה השנייה בכל האיזור הפלסטיני היא שיעור אבטלה גבוה, אשר פוגעת במיוחד במספר גדול של אנשים צעירים שסיימו לימודים באוניברסיטה ואין להם תקוה למצוא עבודה.

דומא: שוחחנו עם מ', ראש המועצה. בכפר מתגוררים כ-3,000 אנשים. ברשותם היו כ-18,000 דונם, מהם 500 דונם שעליהם בנוי הכפר עצמו. אך לאחר שהמתנחלים גזלו  חלק גדול מאדמותיהם, השטח שבבעלותם הצטמצם לכ-2,000 דונם בלבד.

בעיות: ההתנחלויות השכנות  - שילה ושבות רחל  - שממוקמות על הרכס המשקיף על הכפר גרמו לכפריים בעיות רבות. ראשית, חקלאים בעלי קרקעות שעל הגבעות ליד אותן התנחלויות כבר אינם יכולים להגיע לאדמותיהם. המינהל האזרחיinfo-icon סימן אותן בטענה כי הן "אדמות מדינה". שנית, לכפר היו בעבר עדרים גדולים של עזים, שהיו רועים על הגבעות. ייצור גבינה היה אז ענף עבודה רווחי. אבל מאז שהמתנחלים השתלטו על אדמות המרעה שלהם, הם כבר לא יכולים לרעות את העדרים - והם נאלצו למכור כמעט את כולם, וכמובן גם ענף הגבינות הפסיק להיות רווחי. שלישית, במהלך עונת מסיק הזיתים, מתנחלים גונבים את הזיתים מן המטעים שלידם. רביעית, לתושבי הכפר גם אסור לבנות על הקרקע הזו, ואם בכל זאת יבנו, הבתים לא יחוברו לרשת המים ולא לרשת החשמל. לבסוף, בשטח שכעת ריק, קיים  מעיין חשוב של מיםinfo-icon, שנקרא בית זיתבעבר הרועים השקו במימיו את העזים שלהם — אבל גם הוא נלקח מן החקלאים. והם כבר אינם רשאים להשתמש בו.

מים: במהלך החורף  אין בעיה של מים. ברוב הבתים יש מאגרי מים המתמלאים בעונת הגשמים. רוב הזמן לחץ המים סביר. עם זאת, הם מקבלים רק 190 ס"מ בחודש עבור 3,000 התושבים של הכפר. למרבה הצער, נראה שהם התרגלו לחיות עם כמות לא מספקת זו של מים.

חשמל: אין מספיק חשמל בכפר. לפני עשר שנים הם שילמו חצי מליון ש"ח עבור גנרטור. אבל הבדיקה האחרונה של הגנרטור לא היתה משביעת רצון. יתר על כן, הם בקרוב ישלמו 10,000 ש"ח כדי להעביר את הגנרטור ממרכז הכפר לכניסתו: כי הטכנאי הישראלי שבא לקרוא את המונה פוחד להיכנס למרכז הכפר. אולי אז המחיר של החשמל ירד.

חינוך: ישנם שלושה בתי ספר בכפר. עד סוף כיתה ג’, בנים ובנות לומדים ביחד. לאחר מכן, הבנים עוברים לבית-ספר התיכון שלהם. הבנות, לעומת זאת, נשארות בבית הספר היסודי עד סוף כיתה ה', ואז הן הולכות לתיכון שלהן. בית הספר התיכון לבנים הוא בניין ישן — הוא נבנה באופן לקוי בשנת 1967, ואיננו מתוחזק היטב. הוא איננו בטוח, ובמובנים מסוימים, אף מסוכן עבור 400 התלמידים שמבקרים בו יום יום. קיים משא ומתן עם הרשות הפלסטינית כדי לממן בניין חדש. בעבר האיחוד האירופי העניק כסף למימון מטרות חינוכיות, אבל מימון זה הופסק לפני 3 או 4 שנים.

הרבה מהתלמידים ממשיכים ללימודים באוניברסיטה, אבל יש מעט מאוד מקומות עבודה זמינים, אפילו בשכם או ברמאללה .

צבא: הצבא לפעמים סוגר את הכניסה הראשית לכפר. אומנם יש דרך  חלופית המאפשרת לצאת מן הכפר ולהיכנס, אבל זוהי דרך עפר צרה ובמצב גרוע. הכפר היה רוצה לסלול אותה כדי שתשמש חלופה ראויה, אך המנהל האזרחי אינו מאפשר להם לבצע את העבודה הזאות. עכשיו בכלל הדרך סגורה. ישנן גם דרכי עפר נוספות המשמשות את הכפריים, אך כולן במצב מחפיר.

הסגרים המוטלים על-ידי הצבא, הכבישים העלובים בהם הם נאלצים להשתמש, יחד עם המחסור בתחבורה ציבורית — כל הקשיים הללו גורמים להם להרגיש סגורים, מנותקים משכם– במרחק של 45 ק"מ בלבד - ומרמאללה; לכן רק מעט אנשים יוצאים לעבודה בערים אלה. אחוז האבטלה גבוה מאוד בין בוגרי האוניברסיטה, וגם בקרב כל האוכלוסיה.

שאלנו על הילד של משפחת דוואבשה, היחיד ששרד את הצתת בית משפחתו. נאמר לנו שהוא מסתדר. הוא הולך לבית הספר, אך הוא עדיין מקבל טיפול עבור כוויות שעוד לא נרפו לגמרי.

פתרון הסכסוך: "שלום, רק שלום. תנו לנו מה ששייך לנו. ישראל רק מבקשת מלחמות".

קוסרא: שוחחנו עם מ' ראש המועצה, א' מהנדס העיר ועם ו' סגן ראש המועצה.

בקוסרא יש אוכלוסייה של  5,418 אנשים על-פי מפקד האוכלוסין משנת 2017. התבדחתי שאולי עוד תינוק נולד בדיוק בזמן שדיברנו. ו' אמר שאולי נולדו כמה.

הכפר ממוקם באזורים B ו-C, על שטח של 9,000 דונם. מזה 3,000 דונמים נמצאים באזור השטח הבנוי (באזור B) בעוד שיותר ממחצית מכלל השטח ממוקם בשטחי C.

בעיות: ההתנחלויות מגדלים ואש קודש ממוקמות על רכסים מעל קוסרא. קרבה עויינת זו פוגעה בעיקר בשני קבוצות של בעלי אדמות. ראשית, אלה שממש קרובים —3 או 4 מטעים, שטחם כ-40-50 דונם—הם מפחדים מאלימות שכניהם ונמנעים מלעבוד במטעיהם. הקבוצה השניה הכוללת כמעט כל בעלי מטעי הכפר—שטחם כ-4,500 דונם— ממוקם באזור C. לחקלאים האלה דרוש היתר מהמת"ק על מנת לאסוף את היבול שלהם. השנה הם קיבלו היתרים מתאריך 21.10.18 עד 25.10.18. בטווח המצומצם הזה הם היו צריכים להשלים את העבודה.

נוסף לכך ועוד יותר גרוע, השנה בשל העדר יחסי של גשם בחורף שעבר, וגם בשל התפשטות מחלה, מסיק הזיתים היה קטן מהרגיל, והניב בערך חצי מן הכמות הרגילה. מסיבה זו, מחיר השמן עולה, והחקלאים מודאגים שמא לא יוכלו למכור אותו כמו בשנים קודמות. הזיתים הם עדיין הבסיס הכלכלי של הכפר ולכן ההכנסה שלהם תהיה יותר קטנה מהרגיל.

מים: קו המים של חברת "מקורות" קיים ועובר דרך הכפר.עם זאת, המים מסופקים לשילה ולמגדלים אך לא לכפר עצמו. ואמנם מקורות" כן סיפקה מים לקוסרא במשך 15 שנה, עד לפני שנתיים כאשר הם הפסיקו. בחב’ טוענים כי מישהו גנב מס’  צינורות מים, ולכן הם סגרו את נקודת הכניסה.ומאז, בקיץ הם מחלקים מים פעם או פעמיים בשבוע, אבל כמובן זה לא מספיק. לאחרונה, הכפר ביקש מהם לפתוח מחדש את נקודת הכניסה, וכעת מחכים.

מאז 2005, 13 כפרים באיזור משתמשים במקור מים נוסף:  הם הגיעו להסכם, והוקמה מועצה משותפת עבור שירות מים בעקרבה . המים נובעים ממעיין ברוג'יב, אשר נמצא ליד שכם, והוא מספק מים ל-13 הכפרים: רוג'יב,  ג'אלוד, תלפית, קריוט, דומא, אוסרין, קוסרא, קבאלאן, ג'וריש, מג'דל בני פאדיל, עקרבא ויתמא. יש מספיק מים בחורף, אבל לא מספיק בקיץ. בכמה בתים יש מאגרים ואחרים קונים מים נוספים שמובאים למקום במיכליות מרמאללה. אך המים ממכליות יקר מאוד, 50 שקלים למ"ק.

חשמל: אין שום בעיה עם חשמל. קוסרא מחוברת לאותו קו של ההתנחלות הסמוכה וגדולה מגדליםאשר בה ישנם מגדלי מתח גבוה גדולים.

חינוך: ישנם שלושה בתי ספר; בארבעת הכיתות הגבוהות, הנערים והנערות לומדים בבתי ספר נפרדים. שני בנייני בית הספר במצב טוב. לגבי בית הספר התיכון לבנים הם קיבלו מענק של 200,000 דולר מהרשות הפלסטינית כדי לבנות אותו מחדש. 

תעסוקה: מ' אמר לנו כי כל שלושת בנותיו סיימו ללמוד לתארי BA, אבל אין עבודה עבורן במקצועות אותם למדו. כמה צעירים מצאו עבודה בתחום החקלאות בעמק הירדן, במטעי התמרים, למשל. בעבודה במטעי התמרים, העובד יכול להרוויח עד 100 שקלים ליום עבודה. אבל אדם שהיה נוכח בפגישה אמר כי למרות שהוא עובד שנים רבות במטעים האלה, הוא עדיין מקבל את אותו השכר: המשכורת שלו לא הועלתה. ולא פחות חשוב, אין ביטוח בעבודה. אם מישהו נופל זה הסוף לסיפור. אין כל פיצוי שמשולם עבור תאונות עבודה, אשר לעתים קרובות יכולות להיות רציניות מאוד, ויכולות להשאיר משפחה שלמה ללא הכנסה.

יש אנשים המשלמים את דמי אישור העבודה הנדרשים כדי לעבוד בישראל. יש גם אנשים העובדים בקלנסוואה במדינת ישראל, ללא היתר. זה מאוד מסוכן, אבל אין תעסוקה זמינה בשטחים הפלסטינים הכבושים.

הפתרון לסכסוך: "תנו לנו תעסוקה! לא יהיה פתרון אמיתי כל עוד ישראל רואה אותנו כחלשים ואת מדינת ישראל כחזקה".

בזמן שעמדנו להיפרד לשלום, ולהודות לגברים על השתתפותם בשיחה, א', המהנדס הצעיר שמח לבשר לנו חדשות על עצמו. השבוע הוא טס לדרום קוריאה. הוא אחד מ-18 אנשי מקצוע פלסטינים צעירים שהוזמנו לסמינר בן שבועיים ללמוד מיפוי אווירי דיגיטלי. כל ההוצאות משולמות על ידי המדינה המארחת, וברור שהוא מאוד גאה שנבחר להיות אחד מהם ולזכות בהזדמנות המיוחדת הזאת. בירכנו אותו ואיחלנו לו נסיעה טובה.