יום ששי הרביעי ברמדאן 2019 – בית לחם הצד הפלסטיני

הגענו למחסום זמן קצר אחרי שהתפרסמה הידיעה על אירוע של פציעות והרג בשער שכם ובבית כנסת החורבה בעיר העתיקה. כבר בכניסה למחסום פגשנו בפלסטינים שהצליחו לעבור את הבדיקה בכניסה הראשית למחסום וחיכו לפתיחת תחנת הבדיקה השניה לגברים. איש לא ידע להסביר לנו מה קרה. כל מה ששמענו היה שהמחסום נסגר. ירדנו לכניסה המרכזית מבית לחם למחסום וראינו תור צפוף של אנשים הנדחקים אלה באלה וכולם לעבר המעבר. הרושם שקיבלנו הוא כי אין תזוזה, אך ידידנו קצין המשטרה הפלסטיני הבהיר לנו כי בעקבות האירוע בעיר העתיקה נבדקים העוברים אחד אחד ביסודיות ולכן מתמשך התור. הענשה קולקטיבית? בחום הכבד ובצום עמידה ממושכת כזו בתור הלחוץ היא כמעט בלתי נסבלת ואכן היו נפגעים. אדם אחד נתקף כנראה בליבו ופונה באמבולנס במהירות לבית חולים. את העזרה הראשונה הכל כך חשובה במקרים כאלה הוא קיבל מחובש של משמר הגבול.  מיד לאחריו התמוטט אדם נוסף שטופל ע”י החובשים הפלסטינים. יש להניח כי היו אנשים נוספים שלא עמדו בלחץ בצמא ובחום. הבחורים הצעירים שבשנים עברו ניסו לעבור ואחדים אפילו הצליחו לחמוק ולהכנס לירושלים, גורשו הפעם ע”י השוטרים הפלסטינים ובכלל לא הגיעו לבדיקה הישראלית. רק מאוחר יותר נודע על נער פלסטיני שניסה לעבור על החומה בבית לחם ונורה למוות.

צעדנו למעבר הנשים שממוקם במעלה גבעה, במקום שבימים רגילים עוברות בו המכוניות היוצאות ובאות לבית לחם. בשעות המעבר ברמדאן אין מעבר מכוניות. עשרות נשים עיפות צמאות ומזיעות עשו דרכן במעלה הגבעה, רק בכדי למצוא בסוף הדרך מאות נשים שמחכות למעבר. לא מעטות, לבושות במיטב מחלצותיהן, נכנעו לחום והתישבו בצידי הדרך. חלק מהעוברים והעוברות החזיקו בידיהם ציוד לצורך בילוי הלילה, לילת אל קדר בירושלים.

חזרנו לאזור מעבר הגברים ונוכחנו כי ההתקדמות היא כל כך איטית שהרושם למסתכל היה שבכלל אין תזוזה. פה ושם פרצו ויכוחים, שדוכאו במהרה ע”י לובשי מדים פלסטינים. הנחנקים בתור ביקשו את עזרת בעלי הסמכות הפלסטינים אך ללא הצלחה. חיילי משמר הגבול שניסו למשוך אותנו לויכוח חזרו רק על סיפור האירוע בבוקר ועל השאלה האם אנחנו מרוצות מכך. ניסינו לדבר – אך גורשנו והיה ברור שאין אל מי לדבר. תוך כדי כך הופיעה תסמונת א.א.א – אישה אחת אמרה – על סכין שנתגלתה בקלנדיה – ויש להניח שאילו היה זמן היינו שומעות עוד על אירועי מניעה הרואיים. 

ספירת העוברים נעשית באמצעות ספירת האנשים העולים לאוטובוסים המסיעים לעיר העתיקה. חמישים אנשים באוטובוס. ספירה ידנית, כפי שנעשית ע”י האקומנים היא חסרת משמעות, כי לא ניתן לספר כך מאות עוברים ושבים.

מן הבחינה הטכנית המעבר השתפר לאורך השנים שאנו צופות שם. יש צל ויש קרור ויש סידורים לקיצור התהליך. אבל זו הקוסמטיקה בלבד. משטר ההיתרים עושה את שלו ביעילות לא פחות מתקדמת ואת זה עין לא שוזפת. הפגיעה בחופש הפולחן הנמשכת שנים על גבי שנים כבר מתקבלת כמובנת מאליו וכולם – ישראלים ופלסטינים – מקבלים אותה בהכנעה. היו בעבר שנים שיכולנו לנסות ו”לרכך” את הנעשה במחסום, אך הזמנים האלה עברו ונותר לנו רק להסתכל ביאוש על החזרה מדי רמדאן על הפגיעה הכוחנית והבלתי אנושית במתפללים.

השארנו את מספר הטלפון שלנו אצל קצין המשטרה הפלסטינית וביקשנו שידווח לנו לקראת סיום המעבר. שמענו ממנו כי לקראת צהרים, כאשר הלחץ גבר מאד זרזו מעט את המעבר והיו עוד מתמוטטים.

נפרדנו בתקוה לא להפגש בשנה הבאה. אשרי המאמינים….