חבלה

צופות: 
רותי כץ, חנה אבירם
30/11/2016
|
בוקר

6:10 – חיילים כבר במחסום אך הוא טרם מופעל.

6:20 – חמישייה  ראשונה יוצאת.

7:14 – אוטובוס מורים יוצא מכיוון חבלה. ללא עיכוב.

7:27 – אוטובוס תלמידים נכנס אל חבלה. ללא עיכוב.

7:41 – המחסום נסגר, לאחר שכל מי שהמתין משני צידי המחסום עבר והמשיך ויעדו.

כמובן, הדיווח היבש הזה אינו מכיל את משמעות החיים תחת כיבוש. למשל, כמה מצב הרוח של הנדרשים לעבור במחסום תלוי בחיילים המפעילים אותו. ומקצת ממשמעות החיים תחת כיבוש נגלית בשיחות עם אנשים כמו ע. – על החיים החשופים של אדם השומר על אדמתו אך, העלול להיות מאוים בכל רגע נתון; על תקוות שהתעוררו לזמן קצר בתקופת החתימה על הסכמי אוסלו, תקוות שנגוזו חיש מהר: 'בהסכמי אוסלו דיברו על הקמת אוניברסיטאות בקלקיליה. ומה קיבלנו? חומה וגדר'; על התעקשות בכל זאת להסתכל אל אופק אופטימי למען דור העתיד.