ביקור משפחות בבקעת הירדן. שורדים.

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
נורית פופר, צביה שפירא, הגר גפן, דפנה בנאי (כתבה וצילמה) ואורח, גיל הרמשלג מליווי רועים
30/09/2021
|
בוקר

על כביש אלון (578) בבקעת הירדן, ליד התנחלות מכורה, מטיילות פרות של ההתנחלות ואף אחד לא משגיח. לפני חודשיים קיבל פ' מעין אל חילווה קנסinfo-icon של 1000 שקל בגלל שאחת הפרות שלו ברחה לכביש. אבל ליהודים חוק אחר והפרות של המתנחלים לא יקבלו קנס, אפילו לא נזיפה..

אום ג' התאוששה יפה מניתוח הסינוסים שעברה לפני חודש ומהשבר בקרסול. היא עדיין מתקשה בהליכה (גם בגלל עודף משקל) ועוטפת את רגליה בשמיכה כשהיא יושבת. כלותיה מטפלות בהכל. הגברים לא היו. מחמוד נסע להביא חציר, ושני הבנים הבוגרים עובדים באזור יריחו ויוצאים מהבית בשעה 3 לפנות בוקר בהסעה.

הסבתא קיבלה את פנינו, על המחצלת נמו שלושה תינוקות. פ' הנכדה הגדולה כבת שנה וחצי.

עברנו בנביעת המים בעין אל חילווה, שהמתנחלים בנו בה בריכת שחיה קטנה וחסמו את הגישה אליה בגדר. נראה לנו שיש גדר חדשה גם מעל לבריכה שלא הייתה שם קודם (למיטב זיכרוננו).

חאלת (ח'רבת) מכחול

נ' רצתה לכבד אותנו בסבאנח גבינה שהיא מכינה (כיסונים אפויים), אז המשכנו לב' תוך הבטחה שנחזור בעוד שעה. לב' הגיעו שני חברים מג'נין והוא הוציא חליל וניגן לנו. בהמשך הוא גם שר בקולו הערב. מי היה מאמין שאפשר לשבת כך, יהודים ופלסטינים, ולהנעים את הזמן בשירה ונגינה. אבו ח' הזקן הגיע גם הוא. לפני שבועיים חשבנו שקיצו קרב – בקושי הלך ולא היה מסוגל לדבר. אותת לנו בידיים. נראה שהתאושש והבריא.

ביקרנו גם את הזוג א' ור'. היא עומדת ללדת בעוד חודש ונראה שגם היא התאוששה מהחודשים הקשים של תחילת ההיריון. הם בנו מטבח חדש, יפה, שנראה כמו מטבח בכל בית, אלא שכאן מעל לכיור אין ברז. הרי אין להם טיפת מיםinfo-icon. שוטפים בקנקן עם מים מהמיכלית. גם חשמל אין להם. מאז שהסוללות של ההפאנלים הסולאריים התקלקלו/נגמרו לפני שנה וחצי, נותרו להם רק פאנלים קטנטנים, שמספיקים לתאורה למשך שעה בלילה וזהו. גם לאחיו י' אין חשמל מזה מספר חודשים, וכך לרבים אחרים בבקעה. אפילו מעט החשמל שהיה נגמר.

חזרנו לנ' וטרפנו את הסבאנח המדהימים שלה.

ראס אל אחמר

לאורך השביל משער גוכיה לעבר טמון יש חלקות מעובדות וחממות רבות. בחלק המזרחי נבנה גם האנגר גדול שנראה כמו בית אריזה או בית קירור. בצד הדרומי של דרך הכורכר המשובשת, חקלאות פורחת ועתירת מים; בצד הצפוני על צלע הגבעות השוממות - קהילות הרועים היבשות. הצד הצפוני הוכרז כשטח אש, אבל הקהילות לא יכולות לרדת לעמק הפורה כי הוא מעובד ע"י בעליו (נכון יותר על ידי הפועלים של בעליו). אחת הקהילות המזרחיות היא של עב"ע. נסענו אליהם כדי למסור להם השתתפות בשכר הלימוד של בתם הלומדת סיעוד (שנה שלישית) באוניברסיטת ג'נין. ע', אשתו ושלושת ילדיהם מתגוררים באזור שחון באוהל קטן שיריעותיו עשויות משקי קפה. בקיץ עוד היו כמה צמחים בעציצים, אלא שבגלל החום הנורא וללא מים הם התייבשו והאוהל נותר חשוף בעליבותו.

חומסה

השעה היתה מאוחרת ועשינו רק ביקור קצר אצל כל המשפחות. אחרי שהצבא רמס ברגל גסה את הפאנלים הסולאריים שלהם, כולם מבקשים סוללות גיבוי או לחלופין מַטעֶנים לרכב, אותם הם מחברים לפי התור לטרקטור היחיד של כולם. במקבץ של ח' ו' וס', הנשים מבשלות לכולם לפי תור. אחת כל שלושה ימים. היום י' מכינה מרק מלוחיה עם אורז. אצל המקבץ של נ' וה' מבשלות ע' וכלתה פ' כל ערב. י' בהריון מתקדם, משוחררת. היום בישלו אורז עם שעועית.

כל המשפחות דחפו לנו בכוח כמעט, שקיות מלאות שקדים ירוקים לא קלופים. מתברר שהם קנו כמות גדולה כדי להאכיל את הכבשים בקליפות, כתחליף לשעורה היקרה להם מדי. את הגלעינים הם אוכלים להנאתם.

פעילי קואליציית הבקעה התארגנו בשבת שעברה עם הטנדר והעגלה של צביה והעבירו חלק גדול מהמזון של הכבשים (אלף) שנשאר בשטח. עדיין לא סיימו ויש כוונה בעוד שבוע להעביר את יתרת החציר, בתקווה שלא ירד גשם שירטיב ויהרוס אותו. ומאותו רגע יתחילו להתפלל לגשם.