יאסוף ואיסכאכה

צופות: 
עליה ס., נטלי כ. (תרגום לעברית), אנה ש. (דיווח), אדם (נהג).
30/08/2017
|
בוקר

נקודות עיקריות 

מחסור חריף במים ביאסוף, מאז חודש יוני. עבור שני שליש מהאוכלוסייה, המים זורמים רק 3 שעות ביום בלחץ נמוך, לאחר מכן נעצר הזרם לחלוטין במשך 3 או 4 ימים. הלחץ הוא נמוך מדי מכדי שהמים יגיעו לבתיהם של 667 אנשים המתגוררים גבוה יותר בהר– מאז יוני אין להם מיםinfo-icon כלל. סיפור דומה באיסקאקה.

חקלאים מיאסוף, שחלקותיהם נמצאות ליד תפוח, מנועים מלעבד את אדמותיהם על ידי המתנחלים. המתנחלים מרחלים לא מאפשרים לחקלאים מאיקאקה להגיע אל העצים שלהם כדי למסוק את הזיתים. 

יאסוף 

אוכלוסייה : 2,000 נפש 

מים. בחורף, המחסור במים פחות מרגש, אומר א. ראש המועצה שנבחר לאחרונה. (כידוע, בבתים רבים, גשם ממלא את הבארות הפרטיים אשר בחצרות הבתים).  

חמשת חודשי הקיץ קשים מאוד. אפילו יותר משנה שעברה: השנה המחסור במים הוא חמור ביותר, מציין א,״המצב על הפנים״. כל שבוע יש מים זורמים רק 3 או 4 ימים, הוא מסביר, וכאשר יש מים, הלחץ נמוך. זה אומר של- 1/3 מן האוכלוסייה, או בערך 667 אנשים – אשר גרים גבוה יותר במעלה הגבעה – אין מים בכלל.

מחסור המים הנורא הזה נמשך מיוני — חודש הרמדאן.  אבל כשמגיעים המים ל- 2/3 בני-המזל זה לא מספיק. כל בית – כ- 5 עד 6 אנשים -

מקבל רק 12 סמ״ק לשעה, במשך 3 שעות ביום.  

רוב הישראלים לא יכולים לקלוט את זה. פרחים וצמחים משגשגים בגינות שלנו, במרפסות, ברחובות העיר; אנחנו וילדינו נהנים משהייה באמבטיה או במקלחת מדי יום, כאוות נפשינו; וכמובן, רבים נוהרים אל בריכות שחייה. איך אפשר לחיות אחרת? 

כפי שדווח בשנה שעברה (31.07.16), יאסוף מתחלקת בהקצאת המים שלה עם 1790 תושבי הכפר השכן איסקאקה. כדי להבטיח חלוקה שוויונית של מים, שני הכפרים פותחים וסוגרים את שסתומי המים המרכזיים, כך שכל שלוש שעות שכונה אחרת מקבלת מים. זו מטלה מעייפת, נאמר לנו, שנמשכת 24 שעות ביממה. 

לאחרונה, לפני חגיגה משפחתית, המארח שלנו קנה 2 מיכלי מים גדולים, כדי לאגור מים נוספים עבור דוד שלו, שגר בחו״ל והגיע לביקור. אבל, כפי שהוא גילה לנו, הוא התבייש כשדודו היה עד למצוקתם היומית. למשל, הוא שומר מי ברז עבור אישתו, בעוד הוא עצמו נמנע מלשתות מהם. (ואנו משערות שהורדת המים בשירותים היא בחזקת מותרות שיש לקצוב בקפידה). 

הם חייבים לחלק בזהירות רבה את מעט המים שהם מקבלים, כדי לספק רק את מעט הצרכים האישיים החיוניים להם: שתייה, בישול, מקלחות.ברור שהם לא יכולים להשקות את העצים שלהם, ולא לגדל פרחים או ירקות; וגם לא לטפח חיותinfo-icon מחמד.

אבל מה בנוגע לכביסה? נקוי הבית, כגון שטיפת רצפות, ועוד? צרכיהם של בתי ספר ומסגדים? 

למרבה הכאב, הם רואים כי המתנחלים משתמשים במים בכל כמות שיחפצו. הם משקים את העצים שלהם, את הירקות, הפרחים, הדשא – ללא הגבלה; נהנים ממקלחות ארוכות, ממכונות כביסה ומבריכות שחייה. וללא בושה מבזבזים מים שזורמים לחינם למטה למורד ההר עד הכביש.  

חשמל.לפחות אספקת החשמל סבירה. 

צבא. היה שקט בחודש האחרון, הצבא לא הגיע. לעיתים, מוטל עוצרinfo-icon

הטרדה ע״י מתנחלים מתפוח. בכניסה לכפר הבחנו בשורה שלמה של קרוואנים חדשים. מתנחלי תפוח מנעו מהחקלאים לעבד את החלקות שלהם, כאשר אלו בסמוך להתנחלויות. מתנחל השתלט על חלק מן הקרקעות של יאסוף ומילא אותו בחומרי בניין. הוא נצפה מקלף את גזעי עצי הזית. הדבר מייבש את העצים ולאחר מכן הם יכולים בקלות להיעקר. 

עבודה. המארח שלנו, שמדבר עברית שוטפת, עבד בישראל במשך מספר שנים עד שהיה מעורב בתאונה קשה מאוד. הוא נלקח לבית החולים תל השומר, שם אושפז במשך 4 חודשים. הרופאים אמרו לו שהוא היה חצי מת בהגיעו  לשם. עורך הדין הישראלי שלו אמר לו כי לו היה ישראלי, היה מקבל פי חמש מגובה הפיצוי שקיבל. הוא עדיין סובל ממספר מגבלות פיזיות, כך שהוא כבר לא יכול לחזור לעבודתו הקודמת. הוא עובד בחנות מקומית קטנה, כנראה משתכר הרבה פחות ממה שהיה רגיל.  

כשליש מהתושבים, אשר יש בידם היתרים, עובדים בישראל, אחרים עובדים בערים שכם ורמאללה. בכפר עצמו, אין עוד הרבה עבודה, מכיוון שלחקלאים יש גישה מאוד מוגבלת לאדמותיהם. יומיים-שלושה ניתנים להם כדי לעבד את האדמה, עוד יומיים או שלושה כדי למסוק את הזיתים שלהם.

מבקרים מחו״ל מספר מועט מתושבי הכפר המתגוררים בחו״ל מקבלים היתרי כניסה. הבת של א., שגרה בירדן, הגיעה לאחרונה לאור חתונה משפחתית. אבל בעלה לא קיבל היתר. היא מחזיקה בתעודת זהות ישראלית, אבל בעלה עזב את הכפר שלו לפני שנים רבות ואין לו תעודת זהות – ולכן לא הותר לו לבוא איתה, אפילו לא לביקור קצר.  

שלושה גברים נוספים הקשיבו לשיחה שלנו עם א. אחד מהם, איש דתי זקן, קטע את דבריו של א. מפעם לפעם. עבורו, הבעיה הגרועה ביותר שלהם היא המתנחלים, אשר גוזלים מהם את אדמותיהם הפרטיות ואת המים שלהם.״שלום יתכן,״ הוא אומר, ״רק כאשר נחזור ונקבל את המים והקרקע שירשנו, ובצדק הם שלנו. כאשר ילדיי ונכדיי יוכלו לחצות בבטחה את הכביש מתחת לכפר בלי שיירו בהם״. ״אז,״ הוא אומר, ״יהיה שלום.״ 

הכעס של הזקן היה כעס מאופק אך מורגש. המארח שלנו הפנה אלינו ללא מילים, שיקף רגשות שונים. תסכולו העמוק, יחד עם גאוותו הפצועה נגעו לליבנו. 

בנוסף לארוח הרגיל, לפני שעזבנו, אולי כאות הכרה לאמפתיה שלנו, הוא הציע לנו משקה תפוזים ושוקולדים.

איסקאקה 

בהעדרם של ראש המועצה והמזכיר, ועם אדם הנהג שלנו כמתורגמן, דיברנו עם האיש שאחראי על קבלת תשלומים ערוניים. הוא נראה מעודכן; אבל המידע שלו היה שונה מעט מזה שהתקבל ביאסוף.

מים. כמו ביאסוף, יש מים זורמים כל 3 ימים. בגלל הלחץ הנמוך של המים, 20-25 בתים לא מקבלים מים בכלל. כל שכונה מקבלת 6 שעות של מים; בסך הכל, 62 קוב עבור 35-50 בתים. 

צבא. הם באים לפעמים ומקימים מחסומים. 

הטרדה בידי מתנחלים מרחלים. מתנחלים מרחלים מונעים מן החקלאים מלהגיע לעצים שלהם כדי למסוק את הזיתים.