קלנדיה - כל מי שמגיע למחסום, נכנס מיד. אין עיכובים.
בוקר רגוע בקלנדיה. הגענו וחנינו בסביבות 6:20, אחרי שאספנו את האורחת שלנו, שהיא סטודנטית מגרמניה העושה תואר שני במשפט בינלאומי. נסענו לאורך החומה, ולא כמו בד"כ דרך כביש בגין ו-443, כדי שהיא תוכל להתרשם מהחומה שמפרידה בין פלסטינים לפלסטינים בירושלים המזרחית.
הצד הישראלי של המחסום הומה אדם. הרבה אנשים ממתינים לאיסוף לעבודה, חלקם יושבים לאורך גדר האבן הנמוכה הסמוכה לחומה. מתחם התחבורה הציבורית שלמרגלות הגשר הסואן. גשר הולכי הרגל מהווה נקודת נוחה לתצפית לכיוון הגדה מחד ולכיוון הצד הישראלי מאידך, ולמתן הסבר לאורחת.
הרבה אנשים באים מולנו על הגשר. במתחם המחסום הכל רגוע. לפחות אחת משלושת הכניסות פתוחה וכל מי שמגיע נכנס מייד. כל הזמן מגיעים אנשים, אבל אין עיכובים. השלט לגבי הרב-קו עדיין שם, וגם השלט הוותיק על הקורונה. אין הודעה שאומרת ששוב חלה חובת עטיית מסכות בפנים, אך נראה שכולם מודעים לכך.
הלכנו אל הצד המזרחי כדי לבקר את ידידנו אבו רמזי, מוכר הבייגלה. שמחנו לפגוש אותו אחרי זמן רב שלא התראנו. איתו היום גם אחד הנכדים. שאלנו אותו על חיסונים לקורונה, לדבריו אין אצלם. רק העובדים בישראל חוסנו. אבו רמזי מדבר גם קצת אנגלית, והוא נהנה לשוחח עם האורחת.
במורד הכביש סמוך לאבו רמזי נמצא מוכר המסכות וכעת אחריו גם עמדה למכירת מזון. ריח הטיגון של הפלאפל ממלא את האויר. הקיוסק במקומו החדש ישן, במכונית מסחרית לשעבר מול אבו רמזי, אבל חם מדי לשתיה חמה. הסברנו לאורחת שבשעות הצהרים ואחר הצהריים האזור מתמלא בדוכנים של פירות וירקות ומוצרים שונים. סימנים לכך ניתן לראות מסביב. ועוד סיפרנו שמדי פעם מגיעים פקחי העיריה, הורסים דוכנים ורושמים דוחות.
הלכנו מסביב והגענו לכניסה לקלנדיה. שם הראנו לאורחת את ציורי הקיר על החומה – ערפאת וברגותי וכתובות שונות. חלק מהציורים והכתובות כבר בקושי נראים בשל סימני הפיח שהשאירו מדורות ורימוני עשן, גז והלם שנורו שם. הראנו לאורחת את הנקודה שלפני מחסום הרכב אותה אסור להולך רגל לעבור. מי שעובר נורה. רק לאחרונה היה מקרה של אשה שנורתה שם. האורחת שמעה על המקרה.
חזרנו אל מתחם המחסום. בדרך הראנו לאורחת את השער הסגור הקרוב לקלנדיה דרכו היו נכנסים בעבר. בסמוך לו יש מקום בו הרווח בין הסורגים של הגדר רחב מעט יותר ודרכו משתחלים ילדים פנימה כדי לא לעשות את הסיבוב עד הכניסה ממזרח.
השעה היתה כבר אחרי 7 כשהגענו חזרה למחסום. הכל היה רגוע ונכנסנו. עמדות אלקטרוניות מועטות היו פעילות, אך זה הספיק בשעה זו ולא נוצר לחץ. עברנו תוך דקות וללא שאלות מצד החיילות בעמדת הבידוק, לא לנו ולא לאורחת. כמובן הסברנו לה מה קורה בפנים וגם איך התנהלו העניינים בעבר בתקופת המחסום הישן. את זה קשה להבין למי שלא ראה.
בדרך חזרה לחניה אנחנו מציינות שיחסית נקי, נראה שניקו לא מזמן את האזור. המדרכה בקצה הדרומי (אחרי שחצינו את הכביש) ללא רבב, ואפילו מאחורי גדר האבן הנמוכה נקי. בד"כ אנשים יושבים על הגדר ואת כוסות הקפה הריקות ופחיות המשקה זורקים אח"כ מאחוריה. המדרכה עצמה מהווה נקודה שאליה הרוח נושאת את הפסולת. הפעם כאמור הכל נקי.
בדרך לרכב פוגשות את י', עליו סיפרנו בדוח הקודם שלנו (27.5.21). מתקרב התאריך שבו יוכל להגיש שוב בקשה להסרת המניעה ואנו משוחחים על מכתב המעסיק שעליו להביא לשם כך. אם תוסר סוף סוף המניעה ממנו, יש לקוות שיפסיקו לטרטר אותו כל הזמן.